Page 63 - גג 47 16במאי
P. 63
במסותיה ובסיפוריה )כך במסתה "להיות אישה סופרת" שהתייחסה לשוני המהותי בין
חווית הקיום הנשית לעומת זו הגברית( .האיכרה ,כתעתיק ליוהנס בעלה ,היא נציגת
הנורמות השמרניות המקובלות בכפר .לפני בואם של הדיירים החדשים לבקתה היא
דואגת לנעוץ פתק מעל לכיור בזו הלשון" :ניקיונה של האישה כבֹוד ּה" ,ובשיחה האחת
והיחידה עם הדיירת הצעירה היא אומרת לה בפסקנות שעליה ועל בעלה לציית לנורמות
המקובלות במקום ,שאחת מהן היא שעת כיבוי האורות בלילה והיקיצה בבוקר .בהזדמנות
זאת היא גם מסירה ספק מבת שיח ּה ביחס לסיבת אדישותו של יוהנס והתעלמותו ממנה:
היה נדמה לו שראה אצלה רומן ברדתה מן הסירה ...והרי לא מקובל במקום הזה שנשים
יקראו רומנים ,ישחקו בקלפים ,יעשנו ויתערבו בשיחת גברים.
הנוף כפרויקציה של רחשי הנפש
מעתה נמצאת המספרת בעמדה של מתבוננת פסיבית .ביום ,כשבעלה יוצא לעבודתו
במדידות ,היא ליד החלון ,צופה "באפס מעשה ,בלא תנועה" בהרים וגם באשת יוהנס
ובנכדתה ה"ע ֵמלות בשתיקה" .בעיניה "עגום היה לראות את האישה המחמירה נושאת
ביגיעה עצי הסקה" .ע ּוב ַדת היותה נטע זר במקום בשל פערי התרבות ,ההשקפה והגיל
בינה לבין האיכרה ,מעמיקה באישה הצעירה את תחושת הבדידות וחוסר המוצא.
וגם כאן הנוף הנשקף הוא הפרויקציה של רחשי הנפש .כאנטיתזה לתיאור החי והקסום
של הדרך בהרים טרם ַהגיע ּה לכפר ,ההרים הנשקפים כעת לעיניה "מוטלים כאבנים שאין
להן הופכין ,מוצפים אור עז אשר ב ָל ְבנֹו ה ַמ ְצ ִמית כאילו מחה את הצבעים והכחיד כל זכר
של חיים" .כה קר ומנוכר האור הלבן הזה מן האור האחר שקרן על עץ התפוח באגם
בתחילת הסיפור! גם הצבעוניות השופעת חיים ותנועה )ירוק וכחול( נעלמת כאן ומתחלפת
בצבעי שחור-לבן של מצג-שווא" :נקודות שחורות בודדות דומה נעו במרחקים ,כמו
תועים שם אנשים ,שוקעים עד ברכיהם בשלג העמוק" .כנגד האור באגם ,האור הלבן
בהרים אינו אלא המוות-שבחיים ,הפוקד את הצעירה שזה מקרוב נישאה וחיה בסביבה
משמימה ללא דופק חיים של התרחשויות כלשהן.
את המוות-שבחיים )מוטיב דומיננטי ביצירותיה של עמליה כהנא-כרמון( היא חֹו ָוה ביתר
ׂשאת בדיבור ה ַלקֹוני חסר הטעם והתכלית שהיא מחליפה עם בעלה ,בהשפעת אווירת
המקום .הדיאלוג החטוף ביניהם ,שנבלם מיד עקב הגיחוך שהוא משמיע ,מתחלף במונולוג
הפנימי שלה ,המתאר לנו ,הקוראים ,את פגישתה הקצרה באותו יום עם הדוור שהגיע עם
צרור דברי דואר .גם אתו היא אינה מצליחה לרקום שיחה ממשית .מב ּוכת הזר ּות חוצצת
ביניהם ,והוא ממהר לדרכו " ַּב ׁשביל התלול כסולם" .ניסיונה הנוסף לדבר עם בעלה
אלכס ולברר כמה זמן תארך עוד שהייתם במקום ,נתקל בתגובתו קצרת הרוח" :אל תהיי
תינוקת" .גם כאן נגדע הדיאלוג ב ִא ּבֹו ,ובמקום להגיב על דבריו ,נמסר לנו בעקיפין
תיאור מחשבותיה ,המנסות לשווא להסיח את הדעת מן העקיצה ולהפליג לתחושות
ולזיכרונות אהובים ,נעימים ומנחמים.
ַּגג גיליון 61 47
