Page 62 - גג 47 16במאי
P. 62
רמז נוסף לאכזבה ולמאוויים שלא יבואו על סיפוקם עולה כבר כאן מניסיונו של אלכס,
הבעל הצעיר ,להעיף מן הסירה פירורי לחמנייה לשחפים ומ"תסכולם" של בעלי הכנף
הללו" :קרקרו סביב הסירה כחרש-אילם החפץ לצעוק ואינו יכול ,מפרפרים מעל לאדוות
המים הרכות ,החלקות".
הלאה מן האגם מוסטת העדשה בהדרגה למראה הכללי של העיר ,ולאחר מכן לרחובותיה
ולאנשיה ,כשהתמונה האותנטית מומחשת בתזמור של חושים -מסימני כתיבתה של כהנא-
כרמון :מראה הנער מנקה הארובות "הנעלם כעטלף במורד של גגות על גגות" ,ריחות
הכעכים המוצעים למכירה והאוויר ש"הזדעזע בהכות שעון הקתדרלה ,פניו כחול עמוק".
במבט כללי העיר נראית למספרת "מגובבת כ ֵתל נמלים" ,זיזי חומתה משוננים ו"מגדליה
עפרונות מחודדים" -נוף שהוא מטונימי לתמונה האנושית הבלתי מלבבת העולה מבית
האוכל העממי שאליו מגיעים בני הזוג עם יוהנס .הלה בוחר לשבת בשולחן נפרד" ,מעשן
את מקטרתו בינו לבין עצמו" ,ובין המגישה לבין האורחים שבאו לסעוד מתנהל דיבור
דרוך ומתוח על התפריט .מאחורי בית האוכל שתי משרתות על הספסל .האחת קוראת
מכתב וחברתה "מוחה את דמעותיה בשולי סינרה".
בתיאור העלייה להר ,הפרוזה הלירית העשירה ,המדויקת והתמציתית של עמליה כהנא-
כרמון פותחת מניפה ססגונית ,כשהיא מגלפת פרטי תיאור קונקרטיים בעזרת שילוב נהדר
של מטאפורות ודימויים ויוצרת את אפקט התנועה בדרך ההררית" :הדרך עלתה; ים של
עצי אשוח ישרים כתרנים .שערות ארוכות ,יבשות ,נכרכו בהם ,נתלות כסרטי נייר של
אילן חג המולד והעפצים ככוכבי כסף בעצה .שרשים התפתלו בסלע ....יצאנו מן היער אל
מרבדים של פרחי מרווה כחולים וזקופים ,כמוהם לא ראיתי מימי .כבר היינו גבוהים
מאוד .פלומה ירוקה כיסתה את הצוקים וחזזית כעין החלודה .בערוצים שלג חרב וחדגוני
כמשקעי מלח וצללי תכלת .ועדיין לא שקע אור היום".
האדם ,כחלק בלתי נפרד מן הטבע הפסטורלי היפהפה ,גם ישליך עליו בהמשך .כאן הוא מופיע
בדמותה של "חולבת בסינר פסים ,יושבת על שרפרף תלת רגל" וחולבת את פרות האלפים
הבהירות .וחגיגת החושים וה ַמראות עוד נמשכת ומושכת כבחבלי קסם" :צליל פעמוני הנחושת
הפחוסים אשר לצווארי הבקר ,כנקישה דקה של כפית בספל .עורבים דאו מעל לעמק .היערות
בהם עברנו נראו מלמעלה כאילו סורקו לכיוון אחד ,ואנו הגבהנו והוספנו".
אבל כדרך ה ְס ֵכמה הידועה של ציפייה ושבירתה ,האיגרא רמא מתגלה מיד כבירא
עמיקתא :התיאור האידילי נקטע באחת כשהזוג הצעיר נכנס "לממלכת החורף והעזובה"
של החצר בבית משפחת יוהנס .קבלת הפנים הצוננת של אשת יוהנס והנכדה מוצאת מיד
את מקבילתה בטבע" :עצים חשופים ,כאדרות דגים גדולות ,התחבטו בחוזקה ברוח"
וה ִדי ִרים והמכלאות ניגלו ריקים מן הצאן שנדד למקומות מוריקים .ולהשלמת התמונה –
תיאור הריהוט הדל בבקתה העלובה שהוקצתה להם.
השיחה שבין האיכרה ,אשת יוהנס ,והמספרת הצעירה חושפת את עמדותיהן השונות ביחס
למקומה ולמעמדה של האישה ,נושא שירבה להעסיק אחר כך את עמליה כהנא-כרמון
ַּגג גיליון 60 47
