Page 51 - גג 47 16במאי
P. 51
;(88 ,79אבל לפרשנותי ההסבר ל"תודעה המשותפת" לכל הגיבורים כאן חורג מזה שמציעה
קרטון-בלום .יש ברומן הזה חיבור עמוק של כל הדמויות ,החיות והמתות ,לרבות עם דמויות
היסטוריות-ספרותיות :כך למשל ריקו בטיבט הולך לא רק אל אביו ואמו ) ,(141 ,141 ,55אלא
גם אל דיתה שבארץ ,ומרים מהמזרח ,ואפילו אל גיבורי התנ"ך ,שכולם ממתינים לו בבקתה
) .(56יותר מכך :במהלך מפתיע הופך גם עוז עצמו לדמות ברומן ,מכניס לתוכו גם דמויות
אמיתיות מחייו ,ויוצר "איחוד תודעות מסתורי" בין כולם .למשל :המחבר מתווכח עם דיתה על
יחסו לאמו ) ,(131-132בטין הבדויה מתקשרת אליו ומחווה דעה על מה שכתב עמוד קודם לכן
) ,(144-145ונערכים גם מפגשים אחדים שבהם משתתפות זו לצד זו דמויות אמיתיות )כבני
משפחתו של עוז( ,מתות )הוריו המתים( ובדיוניות )למשל ב .(142 ,140 ,134:ניתן לומר ,כי
הערבוב הפנטסטי שיוצר כאן עוז מטשטש את אופיו של מסע האבל ואת היחס למתים .אלא
שלטעמי דווקא ההפך הוא הנכון :אני סבורה שעוז מבטא כאן אינטואיציה חזקה בדבר הקירבה
העמוקה שבין דמויות ספרותיות לבין המתים; בהקשר זה מעניין לציין ,כי בובר משייך את
דיאלוג האני-אתה עם מתים למסגרת הדיאלוג עם "יצירים רוחניים" ,שבכללם רעיונות
בדיוניים .זאת ועוד ,בכך עומד עוז על הרצף הקיים בין אהבת החיים ,אהבת המתים ואהבת
דמויות בדיוניות כפנים שונות של אהבת הזולת; או :על הקשר המשולש בין זיכרון המתים,
היכולת לאהוב והכתיבה.
)ד( געגועים
בפתיחה לעיל הצעתי לקרוא את דברי עמנואל נוסבאום ,גיבור "געגועים" ,כתמצית מזוקקת
של ליבת יצירתו של עוז ,קרי :כגעגועים המניעים מסע של אבל ומשרטטים יחסים מורכבים בין
הנשאר ,הנוסע והנפטר .ואכן ,בנובלה הזו מצוי מסע .עמנואל הנותר בביתו )ואף מרותק לביתו,
עקב מצבו הבריאותי( כותב אל מינה ,שהיא כמעט בבחינת ארכיטיפ הנוסעת – באה מאמריקה
לישראל ,נוסעת ברחבי הארץ לצורך מחקריה ,ולבסוף חוזרת או אולי כבר חזרה לאמריקה,
ולאחר מותו "באחד הימים תשובי לירושלים ,אשה מפורסמת ,אשה-פרופסור ,מניחת היסודות
לדיסציפלינה חדשה .אל המדינה העברית הצעירה תביאי מתודות רעננות" ) – (184כלומר,
במבט ראשון ,נראה כי לפנינו מסע חיפוש )מדעי( של נוסעת המתואר מנקודת מבטו של הנשאר
מאחור .ואולם ,מבט נוסף מלמד כי זהו גם ובעיקר מסע אבל – מסע פנימי המובא מנקודת מבטו
של הנוסע ,היוצא להתאבל על חייו המתקרבים לקיצם ,על האפשרויות שהחמיץ ,ועל אהובתו
שנסעה ממנו ללא שוב; כאשר מסע האבל הזה מתגלם בכתיבה.
בהקשר זה אני מבקשת להתעכב על הכתיבה כמסע .השורות המוכרות ביותר ביצירתו של עוז
מופיעות בפתיחה לרומן מיכאל שלי" :אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו .אני כותבת
מפני שבהיותי ילדה היה בי הרבה כוח לאהוב ,ועכשיו כוחי לאהוב הולך למות .אינני רוצה
למות" ) ;(5וניתן להבינן לאור התייחסותו של עוז לקשר המשולש בין כתיבה ,אבל ויכולת
לאהוב" :אם מדברים עם המתים ,מדברים אליהם בשביל שהם יחיו קצת .לא לוותר למוות .לא
לוותר למוות זה להמשיך לאהוב .אם אתה כותב בהתייחסות למישהו שכבר מת ,בזמן שאתה
כותב הוא לא יכול להיות מת .אתה לא כותב לעצמות .אתה לא כותב לבשר שהתולעים אכלו
ַּגג גיליון 49 47
