Page 109 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 109
בשוליים של המרכז
תמונה מתוך ההצגה ערבה ,על פי מחזהו של אהרון מגד הרחק בערבה .עיבוד ובימוי :דלית מילשטיין
צילום :יח"צ
היחסים שלהם; הבדיקה עד כמה המיתוס הוא בכלל רלוונטי מצד אחד .אחר כך
אותו דבר מה שהיא עשתה בהר ,בסיפור הזה עם המיתוסים של הלוחמים ,של
לוחמי היחידות המובחרות הראשונות של צה"ל ואריק שרון וכו' .זו תמיד הנקודה
הזאת .והיא מחפשת את החומרים האלה פה ואני חושב שמהבחינה הזאת היא באמת
קול מאוד ייחודי.
דלית :אבל כשאתה מנהל להקה אתה לא יכול לעשות את זה .וזה באמת קשור
לפרק האחרון שלי בתאטרון נוצר .אני זוכרת שיחה שלי ושל אבישי כשפעם נסענו
לחיפה .רצינו לעשות את מחזות מלחמה בערבית אז נסענו יחד...
אבישי :נסענו לסלמאן נטור.
דלית :להיפגש אתו והוא באמת תרגם לנו את המחזה השני בטרילוגיה .הייתה לנו
פנטזיה שהשחקנים ילמדו את זה בעל פה בערבית .ילמדו את זה פונטית .ובדרך
שוחחנו ,על איך צריך להיראות תאטרון נוצר .ואבישי אמר לי' :אני לא מוכן
להיות מנהל אמנותי אבל אין לי ברירה .ובשביל זה אני אנהל אמנותית ואת
תנהלי אותו .כל אחד יקריב '.ואני לא הבנתי על מה הוא מדבר .והיום אני
מסכימה אתו ,זאת הקרבה איומה ונוראה .כשאתה מנהל .זה גוזל הרבה מאוד
מהיכולת שלך ליצור .כי אתה צריך ליצור את הלהקה.
גדי :אבל אבישי דיבר ,ואני מסכים אתו ,על הצד שלך כחוקרת .את היום עושה
דוקטורט .נכון?
גיליון 42תאטרון 107 
