Page 106 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 106
כל כך תפורות על אנשים ,גם בגלל משך תקופת החזרות וגם מפני שהרבה
פעמים התפקידים והעיבודים נכתבו לאנשים מסוימים.
כשהתחלתי להתמודד עם התופעות האלה כבמאי צעיר זה היה ממש שואה
בשבילי .כמובן שהיום אני לא מסתכל על הדברים האלה כך ,אבל כמו הגישה
שצריך להצמיח את ההצגה עם החלל ,כך זה עם השחקנים .לגדל את ההצגה
עם השחקנים .מה שאומר ,לעבד הרבה פעמים את הדמויות בהתאם לנפשות
הפועלות .גם אם זה במחזה מקורי אבל בעיקר אם זה מחזה זר ,תמיד נעשה
הדבר לטובת השחקנים ,כדי לתת להם את יכולת הביטוי.
דלית :זאת להקה ששמה במרכז תמיד את השחקנים.
גדי :אבישי ,הבאת בתאטרון נוצר אסתטיקה בבחירות רפרטואריות ,שהן מאוד
מאוד לא אופייניות וטיפוסיות לנו ,בעיקר מהתאטרון הגרמני .הצגות כמו
מחזות מלחמה וכמו האורסטיאה וכמו פנתיסילאה וכן הלאה .מצד שני ,בבית לסין
הגישה שלך כמעט הפוכה .אני לא מדבר כרגע על העבודה שאתה עושה
במחזות ישראליים ,זאת עבודה נהדרת; אני מדבר על העבודה השוטפת על
המחזות שברפרטואר .בעצם הלכת במקרה של תאטרון נוצר על מחזות
שהתאטרון הרפרטוארי ,להוציא את החאן שהוא באמת יוצא מן הכלל ,לא
נוגע בהם במטאטא ארוך .מה הוא ההיבריס הזה שמריץ אותך להעלות באמת
חומרים שהם מאתגרי קהל בצורה קיצונית? גם מאתגרי שחקנים אני חושב
בצורה קיצונית.
אבישי :בתחילת הדרך ,באמת חשבתי שיש כאן איזה שהיא בשורה ,לא ידעתי
איך יקחו אותה .וזה היה טבעי .הבנתי שאנחנו עושים פה משהו שהוא חדש
או אולי אפילו חדשני לפעמים .והרצון לדבוק בקו הזה ,זאת אומרת לנסות
למצוא חומרים שיכולים ללכת עם הקו הזה ,לא הרפה ממני שנים רבות .הוא
היה מאוד חשוב ,כי זו באמת הייתה תחושה של שליחות .פשוט מאוד.
גדי :וזה עד היום דבר שמריץ אותך במידה רבה?
אבישי :כן .רוב הדברים שאני עושה ,רוב הדברים שעשיתי בתאטרון בכלל,
יש בהם מקור של חדשנות או של חידוש .גם אם אני עובד כדרמטרוג
דלית מילשטיין" :הרבה פעמים אני חושבת על תאטרון נוצר כעל
להקה של אנשים מוכשרים אבל פצועים .ותאטרון נוצר יודע לתת
מזור לפצעים של האנשים המוכשרים ,והוא כל הזמן קשוב לזה שהם
יהיו מוכשרים .נורא קל בלהקה לוותר על המצוינות לטובת הנעימות
של העבודה ביחד ,כי זה נורא משמעותי בלהקה".
104תאטרון גיליון 42
