Page 101 - תאטרון 42 לאינטרנ ט

‫בשוליים של המרכז‬

‫תמונה מתוך הקברט הסאטירי ארץ בושת‪ ,‬מאת דלית מילשטיין (טקסט ובימוי) ובועז ברקת‬
‫(מוזיקה( צילום‪ :‬יח"צ‬

‫שיא המרחקים והדברים הלא הגיוניים‪ .‬והעסק הופך להיות יותר מדויק בבת‬
‫ים‪ .‬ויש לזה מחיר‪ ,‬אבל לא תמיד זה מחיר רע‪ .‬אם נוצרות הצגות חדשות‬
‫בתאטרון נוצר‪ ,‬שאת חלקן אולי לא ראית‪ ,‬גדי‪ ,‬אלו הצגות ששומרות על הרוח‬

‫האוונגרדית‪ ,‬אבל בהחלט יש בהן אלמנטים יותר נגישים‪.‬‬
‫גדי‪ :‬כמו למשל?‬

‫דלית‪ :‬כמו למשל אצל עליזה בחצר‪ ,‬טקסטים של עליזה ישראלי‪ ,‬שאי אפשר‬
‫להגיד שהטקסטים ממש נמוכים‪ .‬מצד שני‪ ,‬זאת הצגה שתושבי בת ים נוהרים‬

‫לראות אותה‪ .‬היא הפכה להצגת קאלט עירונית‪/‬‬
‫אבישי‪ :‬או רכוש נטוש‪.‬‬

‫דלית‪ :‬בכוונה לא אמרתי רכוש נטוש‪ ,‬כי כאילו רכוש נטוש מזוהה עם תאטרון‬
‫בורגני‪ .‬דווקא בכוונה בחרתי בהצגה שבה הקהל יושב במעגל‪ ,‬לגמרי במבנה‬
‫שיש בו‪ ,‬כמו שאתה אמרת‪" ,‬טיפול לא שגרתי בחלל"‪ ,‬והטקסטים לא‬
‫שגרתיים‪ .‬אני לא חושבת במושגים של קהל ושחקנים‪ ,‬אלא במושגים ואנשים‬
‫שיש להם במקרה הכישרון והיכולת לבין הקהילה שצריכה להזין אותם‪ ,‬גם‬
‫בתכנים‪ .‬אלה יחסים מורכבים‪ .‬ותאטרון נוצר התמודד עם זה לדעתי יותר טוב‬
‫מחלק ממעבדות התרבות של מפעל הפיס‪ ,‬שהן בחלקן תאטרוני פריפריה‪,‬‬

‫אליטיסטיים‪ ,‬טובים אבל‪..‬‬
‫גדי‪ :‬כשהיום אתם בוחרים בחירה רפרטוארית‪ ,‬מי בוחר?‬

‫גיליון ‪42‬תאטרון ‪99 ‬‬