Page 97 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 97
בשוליים של המרכז
צילום :יח"צ פנתיסילאה1997 ,־200
את עצמך ,תני לי איזה משפט ,איזו אג'נדה שמייחדת אתכם ,אז אין אג'נדה
כזאת .חוץ מהעובדה שלהקות תאטרון מוגדרות על ידי האנשים שמובילים
אותן .ככה זה בכל העולם .מה שמאפיין את תאטרון נוצר עד היום זה דלית
מילשטיין ואבישי מילשטיין ,ההבדל בין תאטרון נוצר לאנסמבל עיתים ,זה
ההבדל בין דלית מילשטיין ואבישי מילשטיין לבין רנה ירושלמי.
גדי :אני חושב שגם מאפיין אתכם שאתם תאטרון נודד ,נודד בין חללים.
דלית :נכון.
גדי :האם הנדודים היו אקראיים ,נוצרו בכורח הנסיבות ,או שהייתה איזו
מחשבה מאחורי זה -להגיע לאלהמברה ,להגיע לבת ים?
אבישי :לא ידענו שאלהמברה בכלל קיימת .אלהמברה במצב שאנחנו הגענו
אליו ,זה לא היה חלום של אף אחד ,אלא אם כן אתה חולדה .לחולדות או
לנרקומנים היה חלום להגיע לאותה אלהמברה ,לנו בוודאי שלא ,גם לא לבת ים.
גדי :אני זוכר שבאתי להצגה שלכם .הדרך לאולם הייתה " ִוי ְר ִדית".
אבישי :בדיוק ,זה תמיד היה.
דלית :בלשון המעטה.
אבישי :זו המציאות .אתה יודע ,תאטרון אתה עושה עם מה שיש וכשאין אתה
עושה עם מה שאין .זה לדעתי הכלל הגדול ביותר ,החשוב ביותר אולי
גיליון 42תאטרון 95 
