Page 99 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 99
בשוליים של המרכז
אבישי מילשטיין" :שאלו אותנו' ,איך אתם עושים את מחזות
מלחמה או את פנתיסילאה ,והקהל ביפו זה קהל שבחיים לא יראה
את ההצגות האלה .אבל הקהל הזה כן היה בהצגות ואנחנו היינו
עושים חזרות פתוחות ,את זוכרת ,דלית ,שהיינו פותחים את החזרות
לבני נוער מטעם המתנ"ס".
דלית :עשינו פנתיסילאה (מאת קלייסט) בארץ ,וב־ 1997יצאנו להציג את
ההצגה באאכן ,גרמניה .אבל באאכן זו הייתה הצגה אחרת מותאמת לאאכן,
ואחרי שחזרנו לארץ עשינו אדפטציה לחלל של אלהמברה .ההצגה היא החלל
שבתוכו היא מתרחשת
וזה עוגן עצום לאיך שתהיה החוויה ,כי ההצגה היא חוויה כוללת .היום
קוראים לזה site־ .specificלכן התחושה לא הייתה שאנחנו נודדים ,אלא
שאנחנו מחפשים את המקום הנכון.
גדי :אתם עשיתם משהו שהוא יותר מ־site־site .specific־specific
זה לקחת את המחזה למקום המקורי שמתאים לו ,נגיד לעשות חלום ליל קיץ
ביער ,זה site־ .specificאבל בעצם לעשות את זה ברידינג זה כבר
הפוך על הפוך .זה גם ה־ siteוגם המחזה מתאימים את עצמם אחד לשני.
דווקא בהקשר הזה אני רוצה רגע לקפוץ יותר לעכשיו.
איך הדבר הזה שנקרא תאטרון עירוני שאנחנו יודעים שבסופו של דבר מכוון
לאוכלוסייה מסוימת של עיר מסוימת ,הוא גם אוונגרדי? בת ים זו לא בדיוק
העיר האוונגרדית ביותר בישראל .איך הדבר הזה מסתדר עם תאטרון שבסופו
של דבר בנוי על אנשים כמותכם?
דלית :מההתחלה זה היה ככה .לא שהייתה החלטה מראש לפני עשרים וחמש
שנה איך זה יהיה .כמו שאמר אבישי ,המציאות הובילה אותנו לכל מיני
מקומות .אבל דברים שנזרעו אז בוקעים היום.
אבישי :את השאלה הזו שאלו אותנו גם לפני עשרים וחמש שנה כשעבדנו עם
שכונות ביפו .בתמורה לרשות לעשות חזרות קיבלנו איזה שהוא חדר במתנ"ס
ביפו ד' ,שזה אולי מבחינה סוציו־אקונומית אחד המקומות הכי גרועים
בישראל ,לעשות שם חזרות וגם לא היה לנו חדר קבוע.
גדי :איפה ,באניס?
דלית :לא ,מה פתאום ,במתנ"ס.
גיליון 42תאטרון 97 
