Page 103 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 103
בשוליים של המרכז
דלית מילשטיין" :אבל אם אתה אומר לי ,תני לי איזה משפט ,איזו
אג'נדה שמיחדת אתכם ,אז אין אג'נדה כזאת .חוץ מהעובדה שאני
באמת חושבת שבסופו של יום להקות תאטרון -ובהקשר הזה גשר
זו להקת תאטרון זה לא תאטרון רפרטוארי -להקות תאטרון בכל
העולם מוגדרות בסופו של דבר בידי מי שמובילים אותן".
דרך בכלל לאמוד את יכולת השיפוט בגיל עשרים .התרשמתי מזה אנושות,
וקניתי את המחזות .ביציאה היה כזה דוכן והיה אפשר לקנות את המחזות .ואז
בסטודיו ניסיתי ללמוד אנגלית ובמסגרת לימודי האנגלית תרגמתי את אחד
המחזות בשביל עצמי ואפילו חשבתי לביים את זה ,אבל אז ניסן נתיב עוד לא
נתן צ'אנס לתלמידים .אחרי זה הוא היה יותר גמיש ,אבל כשאני למדתי שם
הוא לא שיתף פעולה .אז ניסיתי לביים ,הוא לא נתן לי לעשות את זה .ואז
אחרי הסטודיו ואני ומרית ,לימים אשתו של אבישי ,היינו שתינו מעורבות
בעניין הזה שאולי נשכנע את אבישי ,חיפשנו לנו במאי .היא הייתה אישה ב'
ואני אישה א' במחזה השני ,אז אפשר להגיד שאנחנו צדנו את אבישי .ואני
חושבת שההצגה שלנו הייתה פי אלף מעניינת וטובה מאשר ההצגה של
אדוארד בונד .אבל איך אני יכולה להגיד ,אני השתתפתי בה.
גדי :רציתי גם לשאול אותך ,אפרופו ,שאלה חצי רכילותית .בעצם
בקוניוקטורה שנוצרה בעשרים וחמש שנים האלה ,אמך ואביך מאוד מעורבים
בתאטרון .גם אביך באיזה שהוא מקום ,פה ושם .עכשיו ,כשאת מביימת או
כשיש איזה בחירה רפרטוארית שאמך מעורבת בה ,או שאת מעורבת בה עם
אמך ,האם השיקולים הם רק שיקולים אמנותיים ,אני לא מדבר כרגע על
לספק למישהו עבודה.
אבישי :היא פיטרה את אימא שלה .הבמאי היחידי לדעתי בעולם שפיטר את
אביו או את אמו מהפקה .היא פיטרה אותה .נכון? היאימאוד אכזרית .להיפך.
ככל שאתה יותר קרוב משפחה ככה אתה יותר סובל בקוניוקטורה הזאת.
גדי :אני מכיר את הסיפורים האלה .אני מדבר כרגע על משהו יותר עמוק.
האם מאחורי זה ,בתבנית העומק ,יש ליחסים המשפחתיים ,האישיים משמעות
בבחירה הרפרטוארית או בבימוי.
דלית :כשאתה עובד בלהקה ,מערכות היחסים האישיות הן חלק אינטגרלי
מהעניין ,לטוב ולרע .לכן ברור שיש השפעה ,רק שאני לא יכולה לבודד
גיליון 42תאטרון 101 
