Page 102 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 102
דלית :תקשיב ,היום נגמר לפני חודש ,אני עוזבת את תאטרון נוצר ,אני גמרתי
את עבודתי בו .תאטרון נוצר סיים עשרים וחמש שנה .אז היום הזה זה מה
שהיה עד היום ,זה כבר לא היום ,זה אתמול ,תשאל על אתמול ,עד עכשיו.
גדי :עוד מעט נשאל אותך בסוף לאן את הולכת ,אבל זה לא כרגע.
דלית :לא ,אני אומרת בגדול ,רוב הדברים פשוט נעשו בין אבישי לביני,
בשיחות ,עם שיתוף אנשים אחרים .לא נוצר אף פעם מצב שתאטרון נוצר כפה
את עצמו על אנשים .כיוון שכמעט מההתחלה היה גרעין של יוצרים .מרית
(שחקנית ,אשתו של אבישי) הייתה הרבה מאוד זמן אתנו ,שפרה מילשטיין
(השחקנית ,אמה של דלית) עד היום אתנו ,רוב הדברים נולדו באיזה סוג של
דיאלוג .אנחנו לא בירוקרטים של תאטרון ,אין אצלנו מנהלות .הנוהלים שלנו
מאוד גמישים .אחרי זה כשאבישי בעצם השאיר בידיי את הניהול האומנותי
מ־ ,2004אז אפשר לומר שבגדול אני זאת שעשתה את ההחלטות ,אבל
ההחלטות שלי תמיד נעשות בצוות ,מול אבישי ,מול השחקנים ,בסוג של
דיאלוג.
גדי :ההנהלה הציבורית הייתה פקטור פעיל?
דלית :תלוי .יש תקופות שהייתה מאוד פעילה ויש תקופות שהייתה מאוד
זניחה.
גדי :היו באיזשהו מקום שיקולים עירוניים ביפו או בבת ים?
דלית :עד שתאטרון נוצר הגיע לבת ים ,לא היו בכלל שיקולים עירוניים
ברפרטואר .ראינו את החברה הישראלית כקהל שלנו ,עבדנו ביפו ,הצגנו
ביפו .האמנו שאתה צריך להציג איפה שאתה עובד .פנינו ליפו ,הבאנו את
התושבים ,אבל בגדול עד אמצע שנות ה־ ,2000עד שהגענו לבת ים אפילו,
המחשבה הייתה קודם כל מתוך מה שאנחנו רוצים לעשות.
גדי :אבישי ,בוא נחזור רגע אחורה ,למחזות מלחמה שבאמת ,אני חושב
שמהתקופה ההיא ,פרט לארבייט מאכט פריי שתמיד איכשהו מתכתב לי עם
מחזות מלחמה ,מהרבה מאוד בחינות לא היה אירוע תאטרוני שעשה עליי רושם
כל כך גדול .מה הניע את הבחירה הזאת? מה עמד מאחורי הבחירה הזאת?
אבישי :דלית הכירה את זה ,אני חושב שאפילו עשיתי קטע מזה בסטודיו לא?
דלית :נכון .אחרי הצבא עשיתי טיול של חודש לחו"ל עם אימא שלי .אימא
שלי נסעה עם אורזי המזוודות לאדינבורו וללונדון ואני הצטרפתי אליה .אמרנו:
אנחנו בלונדון ,נלך לראות תאטרון לונדוני .ואדוארד בונד עשה בכורה
למחזות מלחמה בדיוק כשאנחנו היינו שם ,אז ארגנו לנו כרטיסים וראינו את
כל הטרילוגיה ב־ Barbican Centerאני חושבת .התרשמתי באופן יוצא
דופן ,זו לא הייתה הצגה כל כך טובה ,אבל אני הייתי אחרי הצבא ,אין שום
100תאטרון גיליון 42
