Page 110 - תאטרון 42 לאינטרנ ט

‫דלית‪ :‬כן‪.‬‬
‫גדי‪ :‬לשניכם יש את הדבר הזה‪ ,‬אתה כדרמטורג בעצם חוקר מהצד הדרמטורגי‪.‬‬

‫דלית‪ :‬ואני חוקרת את נפש האדם‪ .‬בגלל זה אני עושה דוקטורט בפסיכולוגיה‪,‬‬

‫בקוגניציה‪ .‬מה שמעניין אותי זה בני אדם מההיבט הזה‪.‬‬
‫גדי‪ :‬כשאת מסתכלת אחורה על הבחירות שלך‪ ,‬העבודות‪ ,‬הבימויים ‪ -‬זה היה‬

‫שם‪ ,‬הצד הזה של חוקר הנפש?‬
‫דלית‪ :‬אני לא יודעת‪ .‬לפי נקודת המבט שלי‪ ,‬שעכשיו אבישי אומר שזה מיוחד‬
‫אצלי‪ .‬אני לא חושבת ככה‪ .‬אי אפשר לעשות תאטרון בלי שאתה נכנס לעובי‬

‫הקורה‪ .‬אתה עוסק בנפש האדם‪.‬‬
‫גדי‪ :‬בסדר‪ ,‬אבל את מדברת מאוד כללי‪ .‬אני חושב שיש כאן איזה שהוא דיאלוג‬
‫של דלית עם אבא שלה (ההיסטוריון הצבאי ד"ר אורי מילשטיין)‪ .‬ואבא שלה עושה‬
‫בדיוק את הדבר ההפוך‪ .‬אבא שלה משתדל לנפץ את המיתוסים כדי לגשת רק אל‬
‫העובדות‪ .‬זאת אומרת הוא אומר בואו נעזוב את המיתוס‪ ,‬בוא נעזוב את מה‬
‫אומרים ומה חשבו ומה דיברו‪ ,‬בוא נלך אל העובדות ונראה באמת מה היה‪ .‬וזה‬
‫באמת דבר ש‪ ,..‬עובדה תראה כמה זה מכאיב להרבה מאוד אנשים וכמה אויבים‬
‫הוא קנה לעצמו אני מתאר לעצמי‪ .‬אבל זה באמת הנפש המדעית‪ ,‬הוא רק עושה‬
‫את זה בזירה שהיאימאוד מאוד אמוציונלית בשביל הזהות הלאומית פה‪ .‬אני חושב‬
‫שדלית דרך הדבר הזה‪ ,‬היא מנסה לחזור למיתוס או לשחזר את המיתוס‪ ,‬או כן‬
‫לתת למיתוס איזה שהיא שרידות‪ ,‬שזו גם מילה של אבא שלה‪ .‬והיא נלחמת על‬

‫הקול שלה בדיאלוג מולו‪.‬‬
‫דלית‪ :‬אבל מה שקורה עכשיו נוראימאפיין גם את היחסים בינינו וגם את המקום‬
‫שלי‪ .‬אני לא כל כך אוהבת וגם לא כל כך יודעת לעשות איזו מין אינטרוספקציה‬
‫או שיקוף של מה שקורה לי‪ .‬יש לי התנגדות נוראית לזה‪ .‬אני חווה מאוד חזק‬
‫שברגע שאני מתחילה לנתח‪ ,‬זה עוד מסמר בארון היצירתיות שלי‪ ,‬ואני לא אצליח‬

‫לביים יותר‪ .‬כי אם אני אגיד בקול רם מה קורה שם‪ ,‬זה כמו תפוח שחותכים‬
‫אותו‪ ,‬ברגע שחותכים אותו הוא מתחיל להשחיר‪.‬אני בן אדם שיוצר יחסים קרובים‬
‫עם אנשים שאני עובדת איתם‪ .‬יש לזה יתרונות נורא גדולים‪ ,‬כמו שיש לזה‬
‫חסרונות נורא גדולים‪ .‬אבישי‪ ,‬מהרגע שאני מכירה אותו‪ ,‬תשעים ותשע פסיק תשע‬
‫אחוז מהעבודה שלו עם שחקנים מקצועיים עם תאטרון מקצועי‪ ,‬פה ושם עם‬
‫סטודנטים אבל למשחק‪ ,‬אני הייתי גם שחקנית שלו וראיתי אותו עובד‪ .‬אבישי‬
‫במיטבו כשעובדים אתו שחקנים בשלים‪ ,‬שיודעים להוביל את עצמם‪ ,‬שהוא יכול‬
‫ליצור איתם והם יכולים להביא את היצירה שלהם‪ .‬הוא לא מתלהב מלקחת אותם‬
‫ביד‪ ,‬מבחינתו אני חושבת זה בזבוז זמן ובצדק‪ .‬שיעשו את העבודה שלהם‪ .‬אבל‬
‫אני נותנת את עצמי ומתחברת רגשית‪ .‬אני גם קצת מתייחסת לזה כמו פעולה‬

‫טיפולית‪.‬‬

‫‪ 108‬תאטרון ‪ ‬גיליון ‪42‬‬