Page 112 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 112
לעשות משהו גדול ,הרבה דברים שעשיתם היו דברים גדולים ,זה לא להקת פרינג'
קטנה מבחינת Production valueכל ההשקעה שלכם בהפקה .איך מממנים
סיפור כזה? הרי מה שקיבלתם ממנהל התרבות לא מספיק.
דלית :יש הרבה מאוד אסטרטגיות .הרבה תשובות על זה.
גדי :זה גם השתנה.
דלית :זה השתנה .אפשר להגיד שההיסטוריה שלנו במידה מסוימת מספרת את
הסיפור של העשרים וחמש שנה האחרונות של מימון להקות בארץ ,מי מצליח מי
לא .בעצם ,קצת קשה לענות על זה ,כי זה לא אותו דבר מה שהיה בתחילת שנות
ה־ ,90בחמש שנים האחרונות המפגש עם בת ים והיכולת להיות משמעותיים עבור
העיר בלי לאבד את הייחוד שלנו .כי ,למשל ,אנסמבל הרצליה היו לו ערכים
אמנותיים חשובים ,אבל העיר הקיאה אותו .השאלה היא איך אתה שומר על
הערכים שלך אבל לא קיים כנטע זר?
גדי :זה קשור בעבודה הקהילתית?
דלית :לא ,זה קשור באמונה ,קשור במה שאבישי אמר בהתחלה ,שאתה באמת
מאמין שאתה חלק מהמקום.
אבישי :תמיד עזרו לנו.
דלית :כן ,תמיד עזרו לנו.
אבישי :אבל אף פעם לא עזרו לנו מספיק .תמיד ניסו לפגוע בנו ,אבל אף פעם
לא פגעו בנו מספיק כדי שלא נהיה .זה פחות או יותר העמדה שאנחנו היינו שם.
אנחנו לא יכולים להתלונן .אבל אנחנו כן יכולים להתלונן שלא עזרו מספיק.
היכולות די מוגבלות .אני לא חושב שמישהו באמת הסתיר את הכסף ולא נתן לנו.
העוגה היא קטנה והעוגה הייתה תמיד קטנה ,ויחד עם זאת גם בקרב משפיעי
התרבות או מינהל התרבות מפעל הפיס ,הרבה אנשים אהבו את מה שאנחנו
עושים ,חשבו שמה שאנחנו עושים הוא חשוב ,חשבו שזה טוב ,ניסו לעזור לנו,
וכשנקלענו לקשיים גם כן ניסו לעזור לנו ,רק שמבחינת הרעב שלנו זה אף פעם
לא היה באמת מספיק ,תמיד רצינו עוד .הרבה התנהלנו לבד וזה גם דבר שיש בו
צד שלילי וצד חיובי .כי הרבה פעמים אנשים אוהבים שיש להם בני טיפוחים.
דלית :והיה לנו את החוצפה בזה שאני אגיד לך שאני חושבת שזה באמת אולי לקח
ללהקות אחרות או לאומנים אחרים או לאנשים צעירים בארץ .הייתה לנו חוצפה
להגיד מגיע לנו .אני אתן לך משל .לא היה לנו גרוש על התחת ורצינו לעשות
את מחזות מלחמה .אבישי ואני ,קבענו פגישה ב־ British councilעם נספח
התרבות .הוא שאל" :יש לכם כסף?" אמרנו כן .וביקשנו מהם שיתנו לנו כסף
להשקעה ,אנחנו עושים את אדוארד בונד בארץ ,כולם מכירים את אדוארד בונד.
הוא שאל":כמה?" אז אמרנו " 6000פאונד" .ואז הם נתנו לנו 2000פאונד .נכנסנו
110תאטרון גיליון 42
