Page 111 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 111
בשוליים של המרכז
אבישי מילשטיין" :תמיד עזרו לנו ,אבל אף פעם לא עזרו לנו מספיק.
תמיד ניסו לפגוע בנו ,אבל אף פעם לא פגעו בנו מספיק כדי שלא נהיה".
אבל עכשיו כשאני מנהלת תאטרון זה מגביל אותי .כשהיינו ביחד אבישי ואני והיה
פחות תאטרון ,עשינו הצגה פעם בשנתיים שלוש ,והוא ביים ואני שיחקתי והייתה
חלוקת תפקידים נורא ברורה .אני זוכרת משבר עם שחקנית בגרמניה .אנחנו
נוסעים עם פנתיסילאה ,להקה של איזה שניים עשר אנשים ,עשרה אנשי צוות,
נושאים את התפאורה בתוך המזוודות שלנו לאאכן .יש לנו שני ערבים להוכיח מה
אנחנו שווים עם הצגה ענקית ,עם פנתיסילאה .ולפני שעולים לבמה שחקנית
מקבלת התמוטטות עצבים ,נכנסת למקלחת עם התלבושת ,פותחת את המים
ואומרת שהיא לא רוצה לעלות לבמה .ואני בתפקיד הראשי בהצגה ,אני
פנתסיליאה .ובכלל לא נראית לי בעיה שאני מרגיעה אותה ,ומוצאת לה בגדים
שתחליף ועד דקה לפני שאני עולה לבמה אני עסוקה .זה לא משהו שהפריע לי או
הרגשתי שאני מנוצלת לרעה .אני חושבת שלא עניתי על על השאלה ששאלת
אותי.
גדי :את מאוד עונה על השאלה .לא הרגשת בכלל איך את עונה לי על השאלה.
דלית :אני חושבת שבשתים עשרה השנים הראשונות האלה שאבישי ואני היינו יחד
זו הייתה סימביוזה מאוד יוצאת דופן בתאטרון בארץ.
וגם העובדה שאבישי אפשר לי ודחף אותי ,שכנע אותי לביים את ההצגה
הראשונה .אני לא יודעת אם אבישי זוכר ,אני בכלל לא התכוונתי לביים בתאטרון
נוצר ,אבישי ראה עבודה שלי בחיפה עם תלמידים בוויצו חיפה ,את Lovely
,Ritaוהוא בא ואמר לי" :את צריכה לביים בנוצר ,ואני גם יודע מה את צריכה
לביים .תביימי את ירמה" .אז אמרתי לו ":מה ירמה?! זה מחזה על בכיינית ,כל
הזמן מתבכיינת זה לא מתאים לי" ,והוא אמר לי" :אני אומר לך ,זה יהיה לך
טוב ,תביימי את זה ".הוא ממש שכנע אותי לעשות את זה .וזה גם לא מובן
מאליו זה קצת לוותר ולתת למישהו אחר את המקום שלך ,שאפו.
גדי :בואי נדבר על צד אחר שלך לקראת סיום ,וזה מי שניהלה את הלהקה במשך
הרבה מאוד שנים אני מניח שזה הצד הנאמר הכלכלי של הלהקה ,הניהול
האדמיניסטרטיבי של הלהקה ,הוא במידה רבה עדיין עליך .נכון?
דלית :כן ,המנכ"לות .אחרי כמה שנים הסכמתי להגיד מנכ"ל .עכשיו כשמחליפים
אותי ,רק עכשיו.
גדי :אבל את יודעת ,גם כשהיית מנכ"ל את ידעת מה מתנהל .איך מממנים סיפור
כזה? הרי מכיוון שגם אני הייתי בפונקציות כאלה ובמקרה שלכם זו להקה שרוצה
גיליון 42תאטרון 109 
