Page 116 - תאטרון 42 לאינטרנ ט

‫ניר רון בהזהו אדם? צילום‪ :‬יעל אילן‬

‫אי אפשר שלא להיזכר בסרט הנודע של הבמאי הגרמני פלוריאן דונארסמרק‬
‫ב־‪ 2006‬חיים של אחרים על גורלה האומלל של שחקנית תאטרון גדולה במזרח‬
‫גרמניה הנתונה במשטר דיכוי‪ ,‬שנתפסה בידי השטאזי המזרח גרמני דאז‬
‫ונענשה בהרחקה מהבמה‪ ,‬באיסור לשחק עד למותה הטראגי‪ .‬המשחק והבמה‬
‫אם כן הם כחמצן לנשימה בחיי שחקן‪ .‬בשיחה שהייתה לי עם ניר אחרי‬
‫ההצגה הוא הבהיר את הנקודה המהותית הזו של המחשת השואה בשבילו ‪-‬‬
‫עמידה מחוץ לבמה לפחות בהתחלה‪ .‬כך הוא מכין עצמו למונולג הווידוי שלו‬
‫על חייו במחנה ההשמדה הנאצי‪ .‬הוא לבוש חליפה עם עניבה‪ ,‬ונכנס באופן‬
‫מיידי ואמין לדמותו של המספר‪ :‬איטלקי בן ‪ 24‬ששמו הוא פרימו והוא כימאי‪.‬‬
‫הבדידות כפויה עליו הוא מספר‪ ,‬בגלל חוקי הגזע הפאשיסטיים‪ .‬ביחד עם‬
‫קומץ חבריו הם מקימים קבוצת פרטיזנים שנתפסת‪ ,‬ומכאן המחזה מתרכז‬
‫בתיאור חיי המחנה‪ .‬יש לציין לשבח את בחירת הקטעים מתוך ספרו של פרימו‬

‫לוי ובנייתם לרצף מרשים‪ ,‬שלם‪ ,‬שנעשתה בידי הבמאית מור פרנק‪.‬‬

‫***‬

‫ניר רון מהפנט בקולו‪ ,‬במשחקו המאופק והרגיש‪ ,‬בתנועותיו הצנועות‪ .‬והוא‬
‫ממשיך ופונה לקהל בשאלות קשות‪" :‬איך תדמה רעב?"‪ ,‬הוא פונה לאישה‬
‫בשורה השנייה ושואל‪" ,‬איך תדמי תחושת כאב של חפץ קטן יקר לליבך‬

‫שנלקח ממך?"‪ ,‬ואז הוא מדגים לנו שוב מתוך עצמו – שולף טבעת זהב‬

‫‪ 114‬תאטרון ‪ ‬גיליון ‪42‬‬