Page 120 - תאטרון 42 לאינטרנ ט

‫גד קינר (קיסינגר)‬

‫על עמודיה הקורסים של החברה‬

‫עם העלאת מחזהו של הנריק איבסן עמודי החברה‬
‫בתאטרון הקאמרי‬

‫"הוא היה חזק מדי‪ .‬לימינו עמדו הנשים"‪ ,‬הנריק איבסן‪ ,‬פר גינט‬

‫הקשרו התקופתי והתרבותי של המחזה‬

‫הנריק איבסן מתחיל בכתיבת עמודי החברה (משמע‪ :‬דמויות מופת‪ ,‬שלאורן‬

‫ולאור ערכיהן יש לחנך את החברה) ‪ -‬וחונך בכך את עידן הריאליזם‬

‫הביקורתי במחזאות המודרנית – בשנת ‪ ,1875‬בדיוק באמצע המחצית השנייה‬

‫של המאה התשע־עשרה‪ ,‬עליה נאמר כי מאז ישו הנוצרי לא היה עוד עידן‬

‫בתולדות האנושות שבו התחוללו תמורות כל כך קיצוניות במישור המדיני‪,‬‬

‫החברתי‪ ,‬הכלכלי‪ ,‬המדעי‪ ,‬התעשייתי‪ ,‬הטכנולוגי‪ ,‬הפסיכולוגי‪ ,‬האידאולוגי‪,‬‬

‫האתי והפילוסופי‪ .‬גם סוגת המחזה הריאליסטי עצמה‪ ,‬המאפשרת‪ ,‬כדברי‬

‫המניפסט הנטורליסטי של אמיל זולה (‪ ,)1873‬לעסוק ב"בעיות האנושיות‪,‬‬
‫הנלמדות כמו שהן במציאות"‪ ,‬קיימת רק‬

‫הודות להמצאת המצלמה המסוגלת "לשכפל"‬

‫את המציאות‪ .‬תמורות אלו הביאו לזעזועים‬

‫קיצוניים בשכבה החברתית ההגמונית עד‬

‫ימינו אלה – המעמד הבורגני‪ .‬אושיותיו‬

‫הדתיות‪ ,‬המוסריות וההתנהגותיות של מעמד‬

‫זה‪ ,‬כפי שהן משתקפות בתא של המשפחה‬

‫הפטריארכלית‪ ,‬מתערערות לנוכח עלייתו‬

‫של הקפיטליזם האינדיווידואליסטי והחזירי‪.‬‬

‫השכבה הקפיטליסטית יישמה אמנם את‬

‫הישגי המדע והטכנולוגיה‪ ,‬אולם עשתה זאת‬

‫להפקת טובות הנאה אישיות ותוך כדי‬

‫דריכה על גויות‪ ,‬כפי שמטיח בציניות גלויה‬

‫‪ -‬ברוח הערכים הבורגניים־הנוצריים‪ ,‬מחד‬

‫הנריק איבסן‬ ‫גיסא‪ ,‬והתיאוריה הדרויניסטית החדשה‪,‬‬

‫‪ 118‬תאטרון ‪ ‬גיליון ‪42‬‬