Page 125 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 125
ביקורת אחרת
שפת הבמה של עמודי החברה כתמהיל סגנוני
לטענת ג'ואן טמפלטון עמודי החברה הוא המחזה החשוב ביותר של המאה
התשע עשרה ,כי באמצעותו איבסן העלה על הבמה האירופית מה שמוכר היום
כריאליזם תאטרוני מודרני .ניתן להוסיף כי בתור שכזה המחזה הוא פרוטוטיפ
של מחזה ה"בעיה" ,או "מחזה הויכוח" ,העוסק בדילמה חברתית או פוליטית.
איבסן מערב במחזה זה את הנשגב והנמוך :הטראגי (ברניק) ,הריאליזם הרגשני
(בטי ,מרתה) ,הגרוטסקי (הנשים הצדקניות ,הילמר ,רורלונד) ,וההרואי (לונה,
ג'והן ,דינה ,אולף ,אאונה ועוד) ,וכל זאת על תשתית של מלודרמה טיפוסית
למאה התשע־עשרה ,הסוגה המבשרת את הטלנובלה בת זמננו .תשתית זו
באהלידי ביטוי בהצברה ובהכברה במגמה מסלימה של גודש סיבוכים עלילתיים
מחריפים והולכים באורח המכוון להציף את הצופה בפרץ של רגשנות ,שתגיע
לשיאה ב"סוף הטוב".
איתי טיראן והלנה ירלובה בעמודי החברה בקאמרי
מה שמונע ,עם זאת ,את הצטיירות המחזה כמלודרמה שטוחה ,המקטבת בין
"טובים" ל"רעים" ,הוא ,בין היתר ,האיכות הטראגית הנספחת לדמותו הנבלית
של קרסטן ברניק .המחזה מקצין אמנם את נוולותו וחוסר אנושיותו ,אולם
תחושות האשם שמעוררים בו לונה ויוהן מיתרגמות לתגובה פסיכוסומטית של
הרגשה רעה ,שהינה למעשה ריאליזציה גופנית של המושג נקיפות מצפון.
משמע :כבר באמצע המחזה ברניק מתחיל בתהליך "החזרה בתשובה" שלו,
גיליון 42תאטרון 123 
