Page 129 - תאטרון 42 לאינטרנ ט

‫ספר חדש‬

‫בנוסף פעל גם מעין מטאטא גרמני‪ .‬בדרך כלל נפתחה התוכנית בפזמון בעברית‬
‫שכתבו אביגדור המאירי ומרק לברי ב'שפה השוויצרית' (כמובן גרמנית‪' ).‬לטובת כל‬

‫אלה שעדיין לא הצליחו ללמוד עברית"‪.‬‬
‫הפרק האחרון בספר מוקדש לתאטרון הקאמרי וחוזר לנקודת המוצא – הקשר בין‬
‫מזרח ומערב אירופה לבין תאטרון עברי‪ .‬תשעה מבין ארבעה עשר היוצרים‬
‫והמבצעים היו יקים‪ .‬לשם כך "נדרש אדם 'מוכשר וכריזמתי "שישכיל לשלב בין‬
‫ניגודים‪ .‬ליצור מזיגה הרמונית בין תרבות התאטרון הגרמנית ובין התרבות העברית‬
‫וההוויה של היישוב בארץ ישראל‪ .‬האדם הזה היה יוסף פסובסקי" (מילוא) שנולד‬
‫בצ'כיה‪ ,‬ארץ שבה שפת התרבות הייתה גם גרמנית‪ .‬אמנם בשנים הראשונות הצליח‬
‫התאטרון לממש את הצירוף תאטרון עברי ומסורת גרמנית־מערבית‪ .‬אבל הזמן‬
‫עושה את שלו‪ .‬שחקנים יקים פרשו‪ .‬אחד מהם‪ ,‬מיכאל דגן‪ ,‬החליט לחזור‬
‫לגרמניה‪" :‬הרגשתי שאוכל לבטא את עצמי רק בשפת האם שלי‪ .‬שנאתי את‬
‫גרמניה אך הבנתי שזו המדינה היחידה בה אוכל להתפתח כשחקן'‪ .‬הצגת הוא הלך‬
‫בשדות מאת משה שמיר ב־‪ ,1948‬ארבע שנים לאחר ייסוד התאטרון‪ ,‬כדברי תום‬
‫לוי‪" ,‬הייתה החותם הסופי שסימן את התקבלותו של הקאמרי למשפחת התאטרון‬
‫העברי"‪ .‬כמה שנים לאחר מכן ההצגות האמריקאיות בבימוים של במאים‬
‫אמריקאים‪ ,‬פייטר פרי והיקילוס‪ ,‬גרמו "להתנתקות ממסורת התאטרון‬
‫המערב־אירופאי" הספר מסתיים ב'אחרית דבר' על גורלם של מחזאים במאים‬
‫ושחקנים יקים‪ .‬חלקם נשארו בארץ‪ ,‬חלקם חזרו לגרמניה או היגרו לארצות אחרות‪.‬‬
‫סך הכול– מדובר בספר חשוב מבחינת הרקע‪ ,‬הנושא והנפשות הפועלות‪ .‬המהווה‪,‬‬
‫כמסתבר‪ ,‬פרק חשוב בתולדות התאטרון העברי כשהכול מתועד ומתואר בפירוט‬
‫וביסודיות על פי כל המקורות הרלוונטיים השמורים בספריות ובארכיונים‪ .‬כל מה‬
‫שנכתב ומצוטט לעיל מבוסס כמובן על פרקי הספר השונים‪ .‬הספר גם מדגים‬
‫ומציג את הקשר המיוחד בין מחזה‪ ,‬תאטרון וקהל לבין המציאות החברתית־לאומית‬
‫על רקע הזמן והמקום יותר מכל אמנות אחרת‪ .‬אפשר אולי לטעון שהחלוקה‬
‫לשלוש קטגוריות – תאטרון עברי מזרח אירופאי – מערב אירופאי – אמריקאי‪,‬‬
‫אולי מוכללת מדי‪ .‬הספר אינו מתייחס להצגות שהוצגו בבתי ספר‪ ,‬תנועות נוער‪,‬‬
‫בערים‪ ,‬במושבות ובעיקר בקיבוצים‪ .‬אבל‪ ,‬הספר מתמקד בנושא שהוא העיקר –‬
‫יקים ותאטרון כתרבות וכמוסד‪ .‬מבחינה זאת יש בו הכול‪ .‬בנוסף יש בספר‬
‫התייחסות מעניינת מבחינה היסטורית ליהדות גרמניה‪ ,‬אותה יהדות‪ ,‬שהיה בה‬
‫משהו מיוחד‪ ,‬כזהות אישית ולאומית‪ ,‬שונה מהמקובל‪ ,‬מבחינת הקשר והזיקה שבין‬
‫היהודי לבין המקום שבו הוא חי ופועל בגולה‪ .‬לא מעט יקים שהתלבטו – תל‬
‫אביב‪ ,‬ירושלים או ברלין בחרו בברלין‪ .‬מעין 'יהודי גרמני' או 'גרמני יהודי'‪ ,‬מה‬
‫שמרטין בובר מכנה ‪ ,Deutsch Judentum‬שגם מסביר‪ ,‬אם כי לא מצדיק‪ ,‬את שובם‬

‫של לא מעט מחזאים‪ ,‬במאים ושחקנים יקים לגרמניה מולדתם לאחר השואה‪.‬‬

‫גיליון ‪42‬תאטרון ‪127 ‬‬