Page 118 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 118
אומר 'רעב' ,או 'עייפות' או 'חורף' על מה אתם חושבים?" ,הוא פונה לקהל
ומעלים יחד אסוציאציות" .במחנה כל המילים האלה שונות לגמרי .את המילים
האלה המציאו אנשים חופשיים שהשתמשו בהן כבני אדם שחיו .נהנו או
התייסרו ,בבתים שלהם .אם עולם המחנות היה קיים זמן רב יותר אני בטוח
שהייתה נוצרת שפה אחרת".
בהמשך הוא מוסיף לגעת בשפה ובדימויים" :למשל קחו לדוגמה את המילה
'רעב' .דמיינו תמונה :אנחנו עוברים בשדה ,מעבר לכביש עומד דחפור .הכף
הענקית שלו פוערת את לסתותיה ,ואז ננעצת בחוזקה באדמה וגוררת אותה
ברעבתנות אל פיה .בכל נגיסה של הדחפור אני מרגיש שגם הפה שלי נפער,
הגרגרת עולה ויורדת ,והרוק ...אני עומד מוקסם ...לא מצליח להסיר את
העיניים מסעודת הדחפור" .הדימוי הזה חזק ,מטלטל ,ומשמעותו דואליות:
הדחפור גם כבולע עפר־מוות ,אוכל אדמה שהיא מזון עבורו ,אבל גם קבר.
מכונה כאורגניזם חי ומת כאחד .לכן יש בזה עוצמה גדולה.
***
אפשר להמשיך לצטט ולהיווכח שכל הטקסט בספר הגדול הזה של פרימו לוי
הוא לא רק ספרות גדולה כי אם טקסט שמודע לקהל שמעבר לו ,פונה
לאנשים בעולם השפוי שהוא מאמין שישמעו אותו – 'ישמעו' ולא 'יקראו' כי
פרימו לוי כותב אותו כדיבור וידוי .מה שהקל ביותר על הבחירה ועיבוד
הטקסט למחזה של הבמאית ,ועל עבודת השחקן ,והם טובים ביותר .למשל
הקטע על חווית ההשתקפות בזולת וההשפלה הנוראית -מוזכרת באחד
המקומות" :אנחנו בחוץ על השלג ,צריכים לרוץ עד לצריף ,שם מרשים לנו
להתלבש ...אין ראי בחדר אבל דמותי נשקפת לעיני במאה פנים חיוורים כמו
סיד .מאה דחלילים אומללים ומטונפים ,כמוני ,אין מלים בשפה האנושית כדי
לבטא את העלבון הצורב ,את אבדן צלם האנוש ...לא נותר לי דבר ...עוד
מעט יקחו ממני גם את השם שלי".
ענין השפה והדיבור הוא נושא שחוזר ומופיע תדיר ביצירתו של פרימו לוי
וטוב שהדבר נכלל גם במחזה -הדיבור (הלוגוס) השירי בפרט ,וההיאחזות
בשירתו הגדולה והנשגבת של דנטה אליגיירי ,הם כעוגן הצלה לנשמתו ורוחו
של המחבר .השואה אינה רק בגוף וברכוש כי אם ובעיקר בנפש וברוח .היא
"שבר ציוויליזציוני" כמו שהתבטא תיאודור אדורנו והוסיף את אמירתו הנודעת
כי כתיבת שירה אחרי השואה היא מעשה ברברי .כלומר העונג מהייצוג
האסתיטי של המעשה השירי הוא מעשה ברברי אחרי השואה .אבל חזר בו
מדבריו מאוחר יותר ובצדק.
אצל פרימו לוי יש לשירה מעמד קריטי ,והוא מצטט מזכרונו ומתרגם לידידו
הצרפתי ממילותיו של דנטה :אודיסאוס על סיפון האניה מדבר אל חבריו,
"למרחבי גאון הים הפלגתי ]...[ /לא נוצרתם לחיות כחייתו־יער /כי אם
116תאטרון גיליון 42
