Page 76 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 76

‫‪ ...‬קרל בן ֵּשי ָכר‪....‬‬          ‫המשוררת‪.:‬‬
                                                                                    ‫האנמן‪:‬‬
‫(מפיסטו מגיש בחרטה אבל בצייתנות את זקן השטן שלו‬
                                                   ‫לעמיתו האנמן)‪.‬‬               ‫ריינהרדט‪:‬‬
                                                                                ‫המשוררת‪:‬‬
‫הוא כבר דבוק לי היטב לסנטר‪ ,‬הזקן של השטן! (בפנותו‬
   ‫לריינהרדט) אני חושש שהוא כבר ז ֵּקן‪ ,‬והשערות דלילות‪.‬‬                            ‫מפיסטו‪:‬‬
                                                                                 ‫ריינהרדט‪:‬‬
‫(ממזרי)‪ :‬עד לפרמיירה מחרתיים לא יצמח לך חדש‪.‬‬                                ‫כל השחקנים‪:‬‬
                        ‫(ריינהרדט נותן סימן לחדש את ההצגה)‬                       ‫ריינהרדט‪:‬‬

‫(השוכחת לחלוטין את התאטרון‪ ,‬הבמה והשחקנים) קרל בן‬                             ‫האחים ריץ‪:‬‬
‫שיכר‪ ,‬תשיר בשבילי את האריה של גריג‪ :‬אני אוהב אותך‪,‬‬                             ‫האח השני;‬
                                                                            ‫האח השלישי‪:‬‬
                                                ‫אני אוהב אותך!‪10...‬‬
                                                                                 ‫ריינהרדט‪:‬‬
                              ‫אני אוהב אותך! אני אוהב אותך!‪...‬‬                  ‫ריינהרדט‪:‬‬

                                 ‫מר האנמן‪ ,‬אתה "כוכב אופרטה"!‬                  ‫האחים ריץ‪:‬‬

‫ברארביסימו‪ ,‬בראביסימו! (הם מוחאים מחיאות כפים סוערות)‬

‫אבל‪ ,‬רק רגע – לפני שאנחנו ממשיכים בהצגה – אני מניח‪,‬‬
‫שכולכם גבירותי ורבותי מבינים‪ ,‬שמפסיטו ופאוסט הם צמד‬

    ‫תאומים! כן‪ ,‬אדם אחד ביסודו של דבר‪ ,‬כך היה ונשאר‪.‬‬

                                               ‫האח הראשון‪ָ :‬בארור!‬

                                                                 ‫ִברבור!‬

                                                              ‫ִב ְּרבוריה!‬

‫ושברור לכם גם‪ ,‬שמר פאוסט‪ ,‬בשעה שרכב על סוסו‬
 ‫המנוקד בהרות שחורות ולבנות‪ ,‬הופיע לפתע מול עצמו‪– .‬‬

‫ועוד גבירותי ורבותי‪ ,‬ידוע שבכל גבר ואישה הטוב לרוב‬
‫גובר על הרע! אבל חבל שרק לעתים נדירות‪ ,‬גבירותי‬

                                     ‫ורבותי‪ ,‬מחזיק הטוב מעמד‪...‬‬

                                                         ‫כשהוא נעמד!‬

‫(פאוסט‪ ,‬והשטן‪ ,‬לו הוא מאפשר להחזיק במסך‪ ,‬יוצאים ממרכז הבמה‪ .‬המסך‬
                                                                       ‫נופל בצורת לב‪).‬‬

‫‪ 10‬שירו של אדוורד גריג (‪" ) 1907 – 1843‬אני אוהב אותך" (‪( ) jeg elsker dig‬אופוס ‪ ,5‬מס' ‪ .)3‬המלים‬
                                                                                  ‫של הנס כריסטיאן אנדרסן‪.‬‬

                                 ‫‪ 74‬תאטרון ‪ ‬גיליון ‪42‬‬
   71   72   73   74   75   76   77   78   79   80   81