Page 72 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 72
Myselfאתה שואל – אני זחלתי כבר על התכנית האלוקית מפיסטו:
במולדתי :האפלה( .מתרברב) ומלכות האל עלי אדמות מתה
פאוסט:
בנשיכתי הנחשית. מפיסטו:
פאוסט:
עכשיו איבדתי אותך לחלוטין ,נסיכי, מפיסטו:
ביליונים מסתובבים כמוך ,ולאיבוד הולכים ,כי את הדרך פאוסט:
אין הם מכירים - ,במעגל. מפיסטו:
והבורא עדיין יושב על מכונו? פאוסט:
מפיסטו:
אין לי מידע מוסמך על כך. פאוסט:
מפיסטו:
(לאחר אתנח קל) ועכשיו אני רוצה לשאול אותך ,אדון פאוסט:
הדוקטור פאוסט ,בנימוס ובהכנעה ,מדוע ברא את השטן – מפיסטו:
פאוסט:
אותי מבוץ ובוז – כן לנצח נצחים? מפיסטו:
פאוסט:
צר לי עליך מפיסטו... מפיסטו:
אבל למען האמת ,למרות שהאדם נוצר מבצק טוב יותר ,גם
הוא לא נעשה טעים יותר .כשאני מסתכל בו ,היינריך
יקירי ,נעשה לי רע! אתה בדיוק כמוני ,כולנו נאלצנו
לנגוס בתפוח המר( ,לאחר אתנח קל) הוא נעם לאדם הקדמון
והיום אחרי המבול ,המוות וההשמדה –
ובכל עבר חושך ,בשום מקום אין קרן אור באפלה –
בשום מקום! וחיפשתי אותה כמוך – כי אני ,מר פאוסט,
אני אדם כמוך!!
ואם תשוב וניחמת על דרכך הרעה – יאמר ה' צבאות –
(שואף רוח)
על השיבה הביתה חשב העולם ,עוד לפני שבא לעולם.
הרפתקן נועז מימי קדם ,אשר
שמר על עצמו – נאמן –
בטבע שכוח אל.
חיקוי לא נאמן של תדמית האלוהים ,כמוך ידידי ,יירמס
מתחת לפרסתי.
לשם מה המשחק המרושע ,מפיסטו ,איש שטני שכמותך?
אתה מתחרט אולי על דרכך?
70תאטרון גיליון 42
