Page 71 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 71
אלזה ועיר של חלום
אניואני -קטעים
(המחזה עצמו מתחיל).
(מפיסטו נשען על המעקה האדום המעוטר עלי גפן של מרפסת ארמון השאול
שלו)
למרות שלא רשמתי בימבים וטרוכאים את רעיונותי מפיסטו:
השטניים ,הרי הייתי זה שביים אותם.
(שווה נפש) ד"ר פאוסט:
אולי פגעתי בך פעם בפני הזעיר בורגנים? נכבדי דוקטור מפיסטו:
פאוסט? אמור ,מה היה שם - ,היינריך! שלא מצא חן
בעיניך? אולי הסגנון המוגזם של התפאורה השטנית? שב
לך ,ידידי ,אני עצבני ,וכבר הגיע הזמן שאדע מהן הסיבות
ליגונך.
השדונים ,שאתה שולח לכל קצות תבל ,מסרו ,שאת המחזה פאוסט:
שלי חלק ראשון וגם את השני ,שרפו לעד בוויימאר בכיכר
השוק בצהלה ושמחה.
(אתנח קל) הרחתי זאת ,ידיד אומלל שלי - ,אני נהנה מפיסטו:
להריח ספרים מפוחמים - ,ומאלה – עם החרוזים שלך,
אני נהנה עוד מרחוק( .לאחר אתנח קל) חבל על המירמור,
דוקטור פאוסטוס ,הברית שנכתבה על ידי "האלוהים",
נשרפה אף היא ,גם התנ"ך חלק א' ,וגם חלק ב'.
כן ,עד לאשמורת אחרונה מעסיקה אותי ,סלח לי – פאוסט:
"בתפילה" - ,השאלה אם אלוהים "באמת" ברא את השמים
ואת הארץ ואת הגיהינום? האם לא נטע איזו אשליה –
(ציני) :נצחית מאין כמותה – מפיסטו:
בדימיון האנושי? – אולי הוא קיים רק – אני מתכוון לעולם פאוסט:
– ב"מה חושב הקהל"? זה היה עשוי להיות נפלא – בפנטזיה
האנושית? בפנטזיה האנושית?
ילדיו העקורים של אדם חיו כבר ,מגורשים מגן העדן, מפיסטו:
באשליית העולמות שלהם!!!
ואתה מפיסטו איש אפל? פאוסט:
גיליון 42תאטרון 69 
