Page 66 - תאטרון 42 לאינטרנ ט

‫עזבתני?" ‪ -‬בסטירת לחי מצלצלת לשיתוף הפעולה בין הנאצים האגנוסטיים‪,‬‬
‫המאמינים רק ב"ווטן" הטויטוני שלהם‪ ,‬אדולף היטלר‪ ,‬כדברי גבלס‪ ,‬לבין‬
‫הכנסייה שנשבעה אמונים ל"אלוהיו" של המשטר הפאשיסטי); וזאת בשעה‬
‫שהמשוררת עצמה גוזרת על עצמה מיתה בסוף המחזה‪ ,‬שבפועל תתרחש רק‬
‫ארבע שנים לאחר מכן‪ ,‬בינואר ‪ ,1945‬השנה בה יבוא גם הקץ האמיתי על‬

‫הרייך בן אלף השנים‪.‬‬

‫*‬

‫אניואני‪ ,‬חרף (ואולי בגלל) היסודות האניגמטיים‪ ,‬הסתומים‪ ,‬שבחלק מן‬
‫היצירה‪ ,‬היא במובנים רבים יצירה המקדימה את זמנה‪ .‬קוין ונמן טוען‬
‫שעיצובה משיק לתאטרון הפוליטי של ברכט ומכין את הקרקע לתאטרון‬
‫האבסורד של בקט‪ 2.‬גם חוסר העקביות הסגנונית של היצירה – שחלקה נכתב‬
‫בפרוזה‪ ,‬וחלקה בחרוזים – והיוצרת מעין "מסע לירי לשאול‪ :‬מוגזם‪ ,‬ילדותי‪,‬‬
‫אנרכיסטי‪ ,‬צבעוני" כדברי התכנייה להפקת המחזה בתאטרון "המקום" בוינה‪3,‬‬
‫היא מסממני הכתיבה הפוסט־מודרנית‪ ,‬שאין בה אחידות‪ ,‬שאין בה עלילה של‬
‫ממש‪ ,‬אולם יש בה נוכחות של היוצר ביצירתו‪ ,‬ויש בה גם‬
‫תאטרון־בתוך־תאטרון‪ .‬שכן לא זו בלבד שבת־דמותה של היוצרת ניצבת על‬
‫הבמה‪ ,‬אלא שמפיסטו הוא לא רק השטן‪ ,‬המקדם את "ההתרחשות" (שהינה‬
‫בעיקרה‪ ,‬חוץ מנושא "הטיפול" בנאצים‪ ,‬שורה של ויכוחים דיסקורסיביים‪,‬‬
‫עיוניים טהורים‪ ,‬בין פאוסט למפיסטו על משמעות הקיום‪ ,‬על קיום האלוהים‬
‫וכיוב')‪ ,‬ומתרברב בהיותו במאי של המחזה בתוך המחזה‪ ,‬אלא הוא גם תפקיד‬
‫דרמטי‪ ,‬שמבצעו – כלומר‪ ,‬מפיסטו‪ ,‬כלומר השטן עצמו – מוחלף במהלך‬
‫המחזה‪ ,‬משמע‪ :‬מה שראינו עד כה היה בעצם שחקן‪ ,‬המגולם על ידי שחקן‪....‬‬
‫אם כן‪ ,‬מדוע הוא עדיין ניחן ביכולות שטניות כהפקת להבות פורצות מגביעי‬
‫היין של הנאצים באלוזיה ברורה לתעלולי מפיסטו בתמונת "מרתף אוארבך"‬
‫בפאוסט של גתה‪ ,‬או הצפת הגיהינום בלבה קטלנית? לאלוהים‪ ,‬כלומר לשטן‬

‫ולאלזה לסקר־שילר‪ ,‬פתרונים‪.‬‬

‫זאת ועוד‪ :‬המשוררת נקטה שורה של אסטרטגיות לקעקע את המחיצות בין‬
‫העולם הפיוטי המסוגנן והבדיוני של המחזה לבין המציאות הממשית של‬
‫ירושלים המנדטורית והמציאות הגלובאלית של ראשית שנות ה־‪ .40‬לא רק‬
‫המשוררת‪ ,‬ריינהרדט‪ ,‬האחים ריץ‪ ,‬הרשל גרינשפן‪ ,‬ואן דר לובה‪ ,‬גרשון סווט‬
‫ובית ד"ר אלברט ואנה טיכו‪ ,‬ולהבדיל אלף אלפי הבדלות הנאצים‪ ,‬מככבים‬
‫במחזה‪ ,‬אלא גם שחקנים מזוהים כקרל האנמן ואריברט ושר‪ ,‬ובתי עסק‬
‫מוכרים ככלבו שוורץ ברחוב בן יהודה בירושלים‪ ,‬הם ישויות היסטוריות‬
‫המשולבות ביצירה על מנת לעגן את האלגוריה האגדתית והמושגבת במציאות‬

‫‪2 Vennemann, p. 93‬‬

‫‪ 3‬תכנית "אניואני"‪ ,‬תאטרון המקום‪ ,‬וינה ‪.1989/90‬‬

‫‪ 64‬תאטרון ‪ ‬גיליון ‪42‬‬