Page 61 - תאטרון 42 לאינטרנ ט

‫אלזה ועיר של חלום‬

‫אתה‪ ,‬ארתור ארונימוס הקטן‪ ,‬בנית זה עתה את הבניין‬
‫הראשון האמיתי בחייך‪.‬‬

‫ארתור ארונימוס עכשיו את מדברת בדיוק כמו סבא‪.‬‬

‫ועכשיו תשלב את ידיך ותתפלל‪( .‬הוא משלב את ידיו‬ ‫גב' שילר‬

‫בצורה שמופיעה על המצבה ורוצה לומר את תפילת הערבית‬
‫שלו‪ ,‬אך פתאום פורץ בבכי ואז אמו מתחילה להתפלל‪.‬‬
‫תפילתה אינה נשמעת‪ .‬היא מחבקת את כתפיו של הילד ביד‬
‫אחת‪ .‬שניהם עומדים שקטים ומאוד נרגשים לפני הקבר‪.‬‬
‫משביל צדדי נשמעים קולות‪ .‬האם מנגבת את פניו‬
‫הרטובות של הילד) ועכשיו‪ ,‬מחמדי‪ ,‬נחזור לאפרים‪ ,‬לביתו‬

‫הקטן של סבא'לה‪ .‬עוד מעט אפרים ידליק נרות שבת‪.‬‬

‫הם הולכים לאורכו של השביל השקט שבו נשמעים קולותיהם של שני גברים‬
‫שעוטפים את גזעי העצים לשם הגנה מקיפאון החורף‪.‬‬

‫תגיד את זה עוד פעם‪ ,‬אם יש לך אומץ‪ – .‬קדימה‪ ,‬אני‬ ‫גנן יהודי‬
‫מחכה!‬

‫סתם אמרתי‪ ,‬אבל אם אתה דווקא רוצה‪ ,‬אחזור על זה לאן‬ ‫גנן נוצרי‬
‫הגענו אם לבסוף אנחנו עוטפים את צווארי עצי היהודים‬

‫מאחורי קברות היהודים‪.‬‬

‫רק ביקשתי לשמוע את זה עוד פעם‪.‬‬ ‫גנן יהודי‬

‫לך‪ ,‬תתלונן עלי בבית הדין הרבני שלך‪( ,‬בנימה ערמומית)‬ ‫גנן נוצרי‬
‫חבל רק שלא שורפים גם את האחים של המכשפות‬

‫היהודיות‪.‬‬

‫אמי זכרה לברכה קבורה כאן – עוד רגע ולא אצליח לשלוט‬ ‫גנן יהודי‬
‫על עצמי‪.‬‬

‫בוא כבר‪ ,‬יהודי פחדן!‬ ‫גנן נוצרי‬

‫הגנן היהודי עומד להתנפל עליו‪.‬‬

‫(לארתור ארונימוס) תעמוד ואל תזוז! (אל הגברים) שמעו‬ ‫גב' שילר‬
‫נא‪ ,‬בחורים‪ ,‬כאן‪ ,‬במקום הקדוש הזה –‬

‫תמיד הוא מציק לי!‬ ‫גנן נוצרי‬

‫(נושם בכבדות) הוא אמר –‬ ‫הגנן היהודי‬

‫גיליון ‪42‬תאטרון ‪59 ‬‬