Page 64 - תאטרון 42 לאינטרנ ט

‫אני ואני‬

‫טרגדיה תאטרונית‬

‫מגרמנית‪ :‬גד קינר(קיסינגר)‬

‫גד קינר (קיסינגר)‬

‫בין ירושלים־של־מטה לברלין־של־מטה‪:‬‬

‫שירה‪ ,‬תאטרון‪ ,‬פוליטיקה‪ ,‬אפוקליפסה ואפותיאוזה‬
‫באניואני מאת אלזה לסקר־שילר‬

‫בסצנה המפורסמת ביותר בהדיקטטור הגדול של צ'רלי צ'פלין מרקיד הינקל‪,‬‬
‫בן דמותו של היטלר‪ ,‬בשגעון גדלות אימפריליסטי את הבלון המנופח של‬
‫כדור הארץ לצלילי לוהנגרין של ואגנר עד שהוא מתפוצץ בידיו‪ .‬גם אניואני‪,‬‬
‫המחזה האחרון משלוש יצירות הבמה של הגדולה במשוררות הגרמניות‬
‫המודרניסטיות‪ ,‬אלזה לסקר־שילר‪ ,‬נפתח בהפרחת בלון‪ ,‬או ליתר דיוק‪ ,‬כדור‪,‬‬
‫המייצג כמו במקרה של הינקל‪ ,‬ובשונה ממנו‪ ,‬פנטזיה בלתי אפשרית‪ .‬דמות‬
‫המשוררת ביצירה‪ ,‬האני האחר(ת) של היוצרת במציאות – המתפצלת ביצירה‬
‫פיצול נוסף לשתי ההתגלמויות המקוטבות ביותר של שני הכוחות המעומתים‬
‫בנפש הגרמנית‪" ,‬הטוב" כביכול (פאוסט המדען) ו"הרע" המדיח אותו (מפיסטו‬
‫השטן)‪ ,‬שלסקר־שילר מפייסת ביניהם – מתחילה את היצירה במלים‪" :‬זה קרה‬
‫לפני עשר וחצי שנים בעיר הנאצים שכוחת האלוהים‪ /‬העפתי אז כדור מוזהב‪,‬‬

‫מצועף קלות‪ ,‬בלתי נראה ‪ /‬דרך זעקות הרצח‪."....‬‬

‫בכך כמעט ומסתיים הדימיון בין אניואני לבין הפרודיה הבורלסקית של צ'פלין‬
‫והסאטירה הרגשנית של ארנסט לוביטש להיות או לא להיות – שלוש יצירות‪,‬‬
‫שנוצרו באותה עת‪ ,1940/41 ,‬שנים בהן השתלטו הנאצים כמעט על אירופה‬
‫כולה‪ ,‬ובהן עברו ממדיניות של רדיפת היהודים להחלטה על "הפתרון הסופי"‪,‬‬
‫השמדתם הפיזית‪" .‬כמעט" אמרנו‪ ,‬שכן בדומה‪ ,‬במובנים מסוימים לגישתם של‬
‫צ'פלין ולוביטש‪ ,‬המגחכת את מנהיגי הנאצים‪ ,‬את המיליטריזם הגרמני‪ ,‬את‬
‫השאיפה להיות מעצמה עולמית ואת הנאמנות העיוורת לסמכות‪ ,‬גם המחזה‬
‫הפרגמנטרי של אלזה לסקר־שילר הוא כדברי העורך של המהדורה האחרונה‪,‬‬
‫קוין ונמן‪" ,‬עירוב מתוחכם של במת עולם‪ ,‬קומדיה‪ ,‬אופרטה וסלפסטיק"‪ ,‬וכפי‬