Page 68 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 68
המחזה .המבצעים הצעירים לא התלהבו מן הסיום הפייסני של היצירה ,וביכרו
על פניו השמעה של ההמנון הגרמני – "גרמניה ,גרמניה ,מעל הכל" –
ובמקום משפט הסיום המביע את שמחתה של המשוררת על ההיוודעות לכך,
שאלוהים קיים ונמצא ,הבטיח הדובר האחרון למאזינים" :המשך יבוא".5...
חלפו עוד שמונה עשרה שנה עד שהמחזה הועלה שוב ,והפעם בשלמותו,
בדיסלדורף ,בבימויו של מיכאל גרונר .אותו במאי חזר והעלה את היצירה
בתאטרון השוליים היהודי־וינאי "המקום" בראשית .2012לדברי הפרסום שקדם
להפקה זו "משנה הבמאי מיכאל גרונר ,ברוח סגנונה הייחודי של המשוררת,
את תאטרון נסטרויהוף -המקום לרכבת שדים אפוקליפטית ,שבה יכולים
הצופים בני זמננו להשתתף בנסיעה קודרת־צבעונית לממלכת הדימיון
וההיסטוריה ....הצופה מוזמן למסע דרך השיח רדוף הרוחות בין אמנות
לפוליטיקה"6.
בעולם האנגלו־סקסי ,שממנו יונקת החברה הישראלית את דפוסיה התרבותיים
הרדודים ,לא זו בלבד שאניואני ושאר מחזותיה של אלזה לסקר־שילר אינם
מוכרים ,אלא ספורים גם אלה המצויים אצל שירתה .ככל הידוע ,ההפקה
היחידה לתרגום אנגלי דל של המחזה התקיימה ב־ Living Theatreבניו יורק
בבימויה של ג'ודית' מלינה ,אלמנתו של מייסד האנסמבל הידוע ,ג'וליאן בק.
אולי אין זה מקרה שהמוסד ,שייצג יותר מכל את האידיאולוגיה "הירוקה",
הרומנטית ,של דור ילדי הפרחים ,שחלם על שלום ואהבה כלל אנושיים
ו"קוסמיים" ,על התערות האדם בטבע ובבריאה במתכונתה ההיולית ,הוא
שמצא ביצירתה של אלזה לסקר־שילר הד לתפיסת העולם שלו .כמו המשוררת
היהודייה הגרמנייה ,גם מלינה בעלת המוצא הזהה מתחבטת בשאלה כיצד
ליישב את ההכרה בקיומו של הרע – ולא רק הרוע הפוליטי שמשל בכיפה
בעת כתיבת המחזה ,אלא גם הרע המופנם ביישותה הפרדוכסלית של "יהודייה
גרמניה בגלות בירושלים (יהודייה בגלות בירושלים?!)" ,כדברי מלינה –7עם
ראיית עולמה הפאציפיסטית שלה.
"והיום" – תוהה מלינה בסיום הערותיה להפקתה " -מה אנחנו אמורים
לעשות עם קונספט הענישה שהגיהינום הוא הדגם המייצג אותו – עם האמונה
הטבועה בנו שעל חוטאים להיענש? שאלתי שאלה זאת את דורותי דיי לפני
כשלושים שנה ,כשהיינו כלואות בתא אחד כתולדה של מפגן של מחאת שלום
בו השתתפנו' .אנחנו יודעים שהגיהינום קיים' ,היא אמרה לי' ,אבל אנחנו לא
יודעים אם הוא לא ריק'".
5 Der Spiegel, 59-60.
6אתר הפקת "אנואני" בתאטרון המקוםhttp://www.hamakom.at/ichundich :
7 Judith Malina, “Director’s Note”, in the Program Notes to “I & I” (New York: The
Living Theatre, 1989/90).
66תאטרון גיליון 42
