Page 70 - תאטרון 42 לאינטרנ ט

‫כל משכיל למחצה בן הארצות הדוברות גרמנית‪ ,‬או בן איזור ההשפעה הגרמני‬
‫(בפולין‪ ,‬הונגריה‪ ,‬רומניה‪ ,‬צ'כיה‪ ,‬צפון איטליה‪ ,‬וכו')‪ ,‬שיכול היה לפענחם על‬

‫נקלה‪ :‬החל‬

‫באמו של גתה ובאהובותיו של המשורר‪ ,‬בפרוזה ובשירה של גיתה‪ ,‬שילר‪,‬‬
‫היינה‪ ,‬ואחרים‪ ,‬באירועים היסטוריים (ככיבושי נפוליאון‪ ,‬למשל)‪ ,‬בשירי‬
‫סטודנטים‪ ,‬בסוגי מאכלים‪ ,‬בהגדרות של פאונה ופלורה‪ ,‬בבוהמה הברלינאית‬
‫של ראשית המאה העשרים‪ ,‬בשירתה של אלזה לסקר־שילר המשולבת במחזה‪,‬‬
‫בדימויים החזותיים המאיירים את שירתה וטיפוסיים לציוריה (דוגמת ה"מגן‬
‫דוד"‪ ,‬המופיע מספר פעמים במחזה‪ ,‬ומוטבע בציוריה המנציחים את‬

‫המיתולוגיה "המזרחנית" הפרטית שלה‪ ,‬מעל‬

‫לדמויות‪ ,‬בבגדן או על פניהן‪ ,‬או בצמוד לאוביקטים פיזיים)‪ ,‬וכלה בפריטי‬
‫הלבוש האופנתיים בעידן המונרכיה ותקופת ויימאר‪ .‬כל ניסיון לשרש אלוזיות‬
‫אלו‪" ,‬לבאר" אותן בגוף הטקסט‪ ,‬או למצוא להן מקבילות עילגות בעולמו של‬
‫קורא העברית דהיום‪ ,‬עלול היה להיות בבחינת שפיכת התינוק עם מי האמבט‪.‬‬
‫העולם שבו יצרה ופעלה אלזה לסקר־שילר בגרמניה‪ ,‬ובשלהי חייה בארץ‪ ,‬הינו‬
‫מרכיב אינטגרלי במחזה הרב־קולי והרב־רובדי הזה‪ .‬אשר לצופה העתידי – זו‬
‫כבר דאגתו של הבמאי‪ .‬אולם למען האמת‪ ,‬כפי שמעידות דווקא התגובות‬
‫השליליות והנבוכות של ראשוני הקוראים (שטורמן‪ ,‬קראפט‪ ,‬גינסברג ואחרים)‪,‬‬
‫האמונים על עזבון המשוררת – שהיו יודעי ח"ן מאין כמותם בפואטיקה של‬
‫לסקר־שילר‪ ,‬ובסמיוטיקה של התקופה – הכאוס‪ ,‬האנרכיה‪ ,‬העמימות הצורנית‪,‬‬
‫אי המובנות ומבוכתו של הקורא‪ :‬כל אלה מהווים מתאם הולם לחוויית‬
‫הטראומה האפוקליפטית שאלזה לסקר־שילר מנסה להעביר לנמען ‪ -‬בין‬

‫ירושלים של מטה לברלין של מטה‪.‬‬

‫בשולי הדברים אני מבקש להודות לידידי מוטי סנדק‪ ,‬שחיזק את ידי לעמוד‬
‫באתגר התרגום הזה שהצבתי לעצמי‪ ,‬ולהחמיא לו כעורך‪ ,‬שהפליא לכנס בספר‬
‫זה לא רק את יצירתה הדרמטית של אלזה לסקר־שילר גופה‪ ,‬אלא גם מאמרים‬
‫מונוגרפיים ואנאליטיים רבים של המתרגמים‪ ,‬של חוקרי ספרות‪ ,‬של אוצרים‪,‬‬
‫ושל טובי משוררינו‪ ,‬בני הדור שגדל והתחנך על ברכי שירתה של אלזה‬
‫לסקר־שילר‪ .‬בכך הופך אופוס מכונן זה להזמנה‪ ,‬המיועדת לדור שלא ידע את‬
‫יוסף מתבן (הדמות שייחדה המשוררת לעצמה במסגרת העולם המיתופואטי‬
‫שיצרה)‪ ,‬לחדור אל נבכיה וצפניה של יצירת "הגדולה במשוררות ישראל‬
‫באותיות לטיניות" כהגדרתו של אורי צבי גרינברג‪ ,‬ודווקא דרך השער הצדדי‬

‫לכאורה‪ ,‬ורק לכאורה‪ ,‬של הדרמה הפיוטית‪.‬‬

‫‪ 68‬תאטרון ‪ ‬גיליון ‪42‬‬