Page 58 - תאטרון 42 לאינטרנ ט

‫האל‪ ,‬בעבורה‪ ,‬הוא שותף לשיח אינטימי‪ ,‬הד פנימי השוכן בה־עצמה או‬
‫בטבע‪ .‬זהותה הדתית‪ ,‬בהתאם לכך‪ ,‬היתה חלק מהותי מנפשה‪ .‬למרות שלא‬
‫הקפידה על שמירת מצוות ולא דיברה עברית‪ ,‬היהדות זרמה בעורקיה‪ ,‬והיא‬

‫התנגדה לתרגם את שיריה בטענה שהם "כתובים עברית ממילא"‪.‬‬

‫ב־‪ 1932‬באותה שנה ממש שבה נכתב‪ ,‬כאמור‪ ,‬ארתור ארונימוס ואבותיו‪ ,‬זכתה‬
‫אלזה לסקר־שילר בפרס קלייסט‪ ,‬הפרס היוקרתי לספרות בגרמניה‪ .‬במשך‬
‫שנים היא נאבקה להכרה ממסדית‪ ,‬ורגע לפני עליית הנאצים לשלטון היא‬
‫הוכתרה כ"משוררת החשובה ביותר בגרמניה המודרנית"‪ .‬מחלקי הפרס ידעו כי‬
‫יצירתה כוללת גם בלדות עבריות וסיפורים מזרחיים נוסח אלף לילה ולילה‪ ,‬אך‬
‫ראו ביכולת שלה לבטא עולמות "זרים" בשפה הגרמנית כשרון העומד לזכותה‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬בזמן שנישאה על גלי הוקרה רחשו ברקע לשונות של אש גזענית‬
‫ולהבות של איבה דפקו על השער כ"שיר המכשפות" במחזה‪ .‬כך‪ ,‬כבר למחרת‬
‫זכייתה בפרס התפרסמו מאמרי שטנה כנגדה‪ ,‬ובביטאון המפלגה הנאצית נכתב‬

‫כי "בתו של שייח' יהודי זכתה בזר־דפנה גרמני בזכות חבריה היהודים"‪.‬‬

‫ארתור ארונימוס ואבותיו נכתב בין שבחים מהללים והשמצות זועמות‪.‬‬
‫לסקר־שילר כתבה אותו בהיותה בת שישים ושלוש‪ ,‬גרמניה יהודייה האוהבת‬
‫את ארצה ומבועתת מן האלימות הגואה בה כאחד‪ .‬חמש שנים קודם לכתיבת‬
‫המחזה היא איבדה את בנה יחידה‪ ,‬פאול‪ ,‬שנפטר בשנות העשרים לחייו לאחר‬
‫מחלה ממושכת‪ .‬עשר שנים קודם לכן היא סיימה את מערכת היחסים‬
‫הממושכת שלה עם גוטפריד בן‪ ,‬רופא ומשורר אקספרסיוניסטי בולט‬
‫ורב־השפעה‪ .‬ט"ו שנים קודם היא ביכתה את מותם של חבריה במלחמת העולם‬

‫הראשונה‪ ,‬וכארבעה עשורים לפני כן איבדה את אמה האהובה‪.‬‬

‫את המחזה שלפנינו היא כתבה כאמנית בוגרת ‪ -‬שבעת רומנים סוערים‬
‫ושברונות־לב‪ ,‬חיי חברה עשירים ובדידות נוראית‪ .‬אישה מלאת יגון‪ ,‬זעם‬
‫וגעגועים‪ ,‬ובכל זאת – חדורת אמונה‪ .‬אף כי השתתפה במחאות כנגד התנועה‬
‫הנאצית‪ ,‬היא סברה שרוחות הזעם הלאומניות הן תופעה חולפת‪ .‬היטלר נראה‬
‫בעיניה מנהיג מטורף הסוחף אזרחים מוכי־גורל‪ ,‬והיא האמינה כי העשבים‬
‫השוטים שנוהים אחריו (וביניהם ד"ר בן‪ ,‬אהובה לשעבר) יתפכחו עד מהרה‬
‫מהבלי נאומיו‪ .‬כאישה אינדיבידואליסטית ומרדנית באופייה‪ ,‬היא לא חששה‬
‫להעמיד על הבמה נושאים 'מוקצים' באותם הימים ‪ -‬מסורת יהודית וחמלה‬

‫נוצרית; חסד‪ ,‬אמונה‪ ,‬אלוהים‪.‬‬

‫ארתור ארונימוס ואבותיו איננו הטקסט הראשון שבו הביעה לסקר־שילר את‬
‫השקפותיה החברתיות‪ :‬במנפיסט !‪ Ich raune auf‬התבטאה קשות כנגד ניצולם‬
‫של המו"לים את הכותבים הנאבקים על הישרדות כלכלית‪ ,‬המחזה הראשון‬
‫שלה מתאר את פערי המעמדות בגרמניה ובסיפור הקצר "הרב הפלאי‬

‫‪ 56‬תאטרון ‪ ‬גיליון ‪42‬‬