Page 91 - תאטרון 42 לאינטרנ ט

‫בשוליים של המרכז‬

‫גד קינר־קיסינגר‬

‫להיות אוונגרדי בפרובינציה‪ :‬תאטרון נוצר‬
‫חוגג בבת־ים ‪ 25‬שנות יצירה אלטרנטיבית‬

‫להקת האווונגרד העירונית‪ ,‬תאטרון נוצר‪ ,‬הפועלת בבת־ים‪ ,‬נוסדה‬
‫ב־‪ 1991‬בידי אבישי מילשטיין‪ ,‬דלית מילשטיין וקבוצה של ‪15‬‬

‫יוצרים ושחקנים‪ ,‬שהעלו את הטרילוגיה מחזות מלחמה של אדוארד‬
‫בונד‪ .‬בעשר שנותיה הראשונות הלהקה נוהלה אמנותית על ידי‬

‫אבישי ולאחר מכן הצטרפה אליו גם דלית‪ .‬אותו זמן פעלה הלהקה‬
‫ביפו‪ ,‬וקיבלה לזמן מה את האולם של תאטרון אלהמברה לשעבר‪,‬‬
‫היא הייתה מעורבת בחיי הקהילה היהודית והערבית במקום‪ .‬לאחר‬
‫‪ 15‬שנה‪ ,‬ב־‪ 2005‬הועבר הניהול האמנותי לדלית מילשטיין‪ .‬הלהקה‬

‫יצאה מיפו ונדדה במשך חמש שנים ממקום למקום‪ ,‬עד שמצאה‬
‫משכן קבע בבת־ים‪ ,‬שם הייתה ללהקה העירונית‪ ,‬ובה היא פועלת‬
‫עד היום‪ .‬גם ביפו וגם בבת־ים הייתה זו להקה אוונגרדית‪ ,‬המופיעה‬
‫בחללים אלטרנטיביים ומעורבת עמוקות בחיי הקהילה‪ .‬כיום מונה‬

‫הלהקה ‪ 12‬יוצרים קבועים‪ ,‬ומעלה שתי הפקות בשנה ‪ -‬אחת‬
‫בבימוי דלית מילשטיין ואחת בבימוי אמן אורח‪ .‬בראיון זוגי‪,‬‬
‫מדברים דלית ואבישי (שאינם בני זוג למרות השם המשותף) על‬

‫העבודה המשותפת‪ ,‬ועל תאטרון עירוני בישראל‬

‫גדי‪ :‬בואו נתחיל בזה‪ ,‬שתספרו מה עשיתם לפני תאטרון נוצר? מאיפה הגעתם?‬
‫דלית‪ :‬אני הייתי אז ממש זמן קצר אחרי שסיימתי את ניסן נתיב‪ ,‬אבל לא‬
‫סיימתי את ניסן נתיב כמו שהיום מתחילים בגיל שמונה עשרה וגומרים בגיל‬
‫עשרים ואחת‪ .‬אחרי הצבא‪ ,‬במשך חמש שנים עשיתי דברים אחרים‪ ,‬גם למדתי‬
‫אצל אברהם דנה תאטרון רחוב וקרקס‪ ,‬ואחר כך הגעתי לניסן נתיב‪ ,‬ולפני‬
‫הסיום התחלתי ללמד‪ ,‬ורציתי להיות בכלל מורה למשחק ובמאית נוער‪ ,‬זה‬
‫היה הדבר שעניין אותי‪ .‬אבל אחר כך עשיתי משהו לעכו עם חנוך רעים‬
‫ועבדתי עם מוטי אברבוך‪ .‬רק כעבור שנה לאחר סיום ניסן נתיב עלה הרעיון‬

‫להקים את הלהקה‪.‬‬

‫גיליון ‪42‬תאטרון ‪89 ‬‬