Page 89 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 89

‫אלזה ועיר של חלום‬

‫לעולם לא תיפתר על פני האדמה‪ ,‬חידת היקום כולה‬                           ‫מר סווט‪:‬‬
‫ובמלואה‪ .‬לא בחוג הידידים‪ ,‬לא בגלגולי אניואני‪ ,‬בעמק‬

                ‫שבין פסגות או בצאת אדם עם אהובתו לרקוד!‬

‫ומאחר‪ ,‬מר סווט‪ ,‬שהיא לא תיפתר בתבל זו רבה‬                              ‫המשוררת‪:‬‬

‫יישאר ביין ואפילו בנהר השכחה משקע‪.‬‬                                     ‫מר סווט‪:‬‬

‫(קולו נטול הגוף של דוד המלך‪ :‬משקע ייוותר בגביע הזהב‪ ,‬בהוד מלכות ישקע‬
                                               ‫משקע‪[ .‬מגן דוד]‬

‫ואיזו שאלה נוספת יש לך אלי? מר סווט?‬                                   ‫המשוררת‪:‬‬

‫מה אניח בפני קוראי‪ ,‬מפונקי המפונקים‪ ,‬בבוקר לארוחה?‬                     ‫מר סווט‪:‬‬

‫חרֹוז חרוז – דחליל! אולי – משומן יותר ממני וממך!‬                       ‫המשוררת‪:‬‬

‫זה ‪ -‬יביא אותנו לסוף כל הסופים‪.‬‬                                        ‫מר סווט‪:‬‬

‫וגם ירגיע את כל העצבים‪.‬‬                                                ‫המשוררת‪:‬‬

‫(שוב ממקומו על המדשאה) די עם כל השאלות‪ ,‬האם לא‬                         ‫הדחליל‪:‬‬
                       ‫עומד הכל על מכונו‪ ,‬כמו שצריך להיות?‬

‫סבך‪ ,‬הדוד קריגר היה גאון בענייני מדינה‪ ,‬והוא‪ ,‬מר סווט‪,‬‬
‫הוריש את אמנותו לך‪ .‬והצילינדר המכובד שלו‪ ,‬הואל‬

                     ‫לחבוש אותו בבקשה‪ ,‬מתאים מאוד גם לך‪,‬‬

‫(המשוררת עוצמת את עיניה)‬

‫כל כך עייפה?‬                                                           ‫מר סווט‪:‬‬

‫(העומד להתקרב לספסל( עייפה עד מוות‪ ,‬סר‪.‬‬                                ‫הדחליל‪:‬‬

‫יש לי תחושה שהיא מתה?‪...‬‬                                               ‫מר סווט‪:‬‬

‫העפעף הימני נע לו חרש נפתח נסגר ו – מצייץ –‬                            ‫הדחליל‪:‬‬

‫קולו נטול הגוף של המלך דוד‪ :‬יונתי‪ ,‬שבדמה שלה שוחה‪...‬‬

‫ועוד במותה תבל "הפושרת" אינה מרוצה‪..‬‬                                   ‫מר סווט‪:‬‬

‫היא כה קטנה‪ .‬היא יכולה להיכנס למאורת החפרפרת‬                           ‫הדחליל‪:‬‬
                                                              ‫החדשה –‬

‫נכסה אותה בגבעולי הדשא הרכים –‬                                         ‫מר סווט‪:‬‬

‫אח‪ ,‬לו יכולתי לנוע כמוך‪ ,‬בצעדים כה גמישים –‬                            ‫הדחליל‪:‬‬

‫אני גוזר לי למזכרת קווצות שיער‬                                         ‫מר סווט‪:‬‬

‫גיליון ‪42‬תאטרון ‪87 ‬‬
   84   85   86   87   88   89   90   91   92   93   94