Page 89 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 89
אלזה ועיר של חלום
לעולם לא תיפתר על פני האדמה ,חידת היקום כולה מר סווט:
ובמלואה .לא בחוג הידידים ,לא בגלגולי אניואני ,בעמק
שבין פסגות או בצאת אדם עם אהובתו לרקוד!
ומאחר ,מר סווט ,שהיא לא תיפתר בתבל זו רבה המשוררת:
יישאר ביין ואפילו בנהר השכחה משקע. מר סווט:
(קולו נטול הגוף של דוד המלך :משקע ייוותר בגביע הזהב ,בהוד מלכות ישקע
משקע[ .מגן דוד]
ואיזו שאלה נוספת יש לך אלי? מר סווט? המשוררת:
מה אניח בפני קוראי ,מפונקי המפונקים ,בבוקר לארוחה? מר סווט:
חרֹוז חרוז – דחליל! אולי – משומן יותר ממני וממך! המשוררת:
זה -יביא אותנו לסוף כל הסופים. מר סווט:
וגם ירגיע את כל העצבים. המשוררת:
(שוב ממקומו על המדשאה) די עם כל השאלות ,האם לא הדחליל:
עומד הכל על מכונו ,כמו שצריך להיות?
סבך ,הדוד קריגר היה גאון בענייני מדינה ,והוא ,מר סווט,
הוריש את אמנותו לך .והצילינדר המכובד שלו ,הואל
לחבוש אותו בבקשה ,מתאים מאוד גם לך,
(המשוררת עוצמת את עיניה)
כל כך עייפה? מר סווט:
(העומד להתקרב לספסל( עייפה עד מוות ,סר. הדחליל:
יש לי תחושה שהיא מתה?... מר סווט:
העפעף הימני נע לו חרש נפתח נסגר ו – מצייץ – הדחליל:
קולו נטול הגוף של המלך דוד :יונתי ,שבדמה שלה שוחה...
ועוד במותה תבל "הפושרת" אינה מרוצה.. מר סווט:
היא כה קטנה .היא יכולה להיכנס למאורת החפרפרת הדחליל:
החדשה –
נכסה אותה בגבעולי הדשא הרכים – מר סווט:
אח ,לו יכולתי לנוע כמוך ,בצעדים כה גמישים – הדחליל:
אני גוזר לי למזכרת קווצות שיער מר סווט:
גיליון 42תאטרון 87 
