Page 166 - ETUZUV HATODAA.ETUZUV HATODAA.1A
P. 166

‫‪Pg: 166 - 6-Back 21-06-20‬‬

‫עה־עשרברא קרפ‬                             ‫‪1	 66‬‬

‫הסיבה לכך מיוחסת למוליך עצבי בשם דופמין‪ ,‬המווסת את תחושת‬
‫התגמול במוחנו‪ .‬נמצא כי העלייה המשמעותית ב"ירי" הדופמין מתרחשת‬
‫בזמן הציפייה לתגמול‪ ,‬אך יורדת בעת התממשותו‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬אנו‬
‫מתרגשים בעת הציפייה לדבר מה יותר מאשר עם התממשות הדבר שרצינו‪.‬‬

                       ‫בפרק זה נבין כיצד עובד מנגנון התגמול במוחנו‪.‬‬
‫עד כה עסקנו בחיזוקים ברמת ההתנהגות‪ ,‬כעת ננסה להבין מה מתרחש‬
‫במוח‪ .‬מה עומד מאחורי ההתמכרות האובססיבית של מוחנו לחיזוקים‪ .‬המשיכה‬
‫שלנו לחיזוקים מיוחסת לנוירוטרנסמיטר — מוליך עצבי בשם דופמין‪ .‬בקצהו‬
‫של תא העצב‪ ,‬המכונה אקסון‪ ,‬ישנן "שלפוחיות סינפטיות" המכילות אלפי‬
‫מולקולות של חומר כימי‪ ,‬זהו הנוירוטרנסמיטר‪ .‬הוא משמש להעברת מידע‬
‫בין תאי העצב‪ .‬סוגים שונים של טרנסמיטרים נמצאים באקסונים של נוירונים‬
‫שונים‪ ,‬וסוגים שונים של קולטנים‪ ,‬ייחודיים לכל נוירוטרנסמיטר‪ ,‬קולטים את‬
‫החומר הכימי בנוירון הסמוך‪ .‬דופמין הוא דוגמה לסוג אחד של חומר כימי אך‬
‫יש מוליכים עצביים מסוגים שונים כמו מלאטונין המווסת את השעון הביולוגי‬
‫שלנו‪ ,‬נוראדרנלין שהיעדרו מקושר עם דיכאון‪ ,‬ואצטילכולין המקושר עם‬
‫למידה וזיכרון‪ .‬כאשר הפוטנציאל החשמלי עובר לכל אורכו של תא העצב הוא‬
‫מגיע לקצה האקסון‪ ,‬אז משחררות חלק מהשלפוחיות הסינפטיות את החומר‬
‫הכימי האגור בתוכן‪ .‬החומר משתחרר למרווח שבין תא העצב לזה הבא אחריו‬
‫("המרווח הסינפטי")‪ .‬מעברו השני של המרווח הסינפטי נמצאים קולטנים‪,‬‬
‫הם קושרים אליהם את מולקולות הנוירוטרנסמיטר‪ ,‬וגורמים לשינוי מקומי‬
‫במתח החשמלי בתא‪ .‬אם השינוי גדול מספיק יעבור זרם חשמלי לכל אורכו‬
‫של הנוירון הזה‪ .‬כך מועבר מידע במערכת העצבים‪ .‬הנוירוטרנסמיטר החשוב‬
‫לענייננו הוא דופמין המעורב בשני מסלולים מוחיים‪ :‬הראשון הוא מוטורי‬
‫ומעורב בתנועה; והשני קשור לקשב ולמידה ולכן מקושר עם למידת חיזוקים‪.‬‬

                            ‫אנחנו עוד ניתקל בו לא מעט פעמים בהמשך‪.‬‬
‫חשיבותו של הדופמין התגלתה ממש במקרה‪ .‬בשנת ‪ 1954‬השתילו‬
‫ג׳יימס אולדס (‪ )James Olds‬ופיטר מילנר (‪ ,)Peter Milner‬חוקרי מוח קנדיים‪,‬‬
‫אלקטרודה במוחן של חולדות (‪ .)Olds & Milner, 1954‬מיקומה המדויק של‬
‫האלקטרודה היה מקרי לחלוטין כיוון שבאותה תקופה היה המבנה האנטומי‬
   161   162   163   164   165   166   167   168   169   170   171