Page 170 - ETUZUV HATODAA.ETUZUV HATODAA.1A
P. 170
Pg: 170 - 6-Back 21-06-20
עה־עשרברא קרפ 170
לנקות ביום המחרת וביקשתי ממנו לוודא שהבית מסודר .בעודי שוקלת
אם להעיר אותו כדי לומר לו איך אני מרגישה בנוגע למהומה ,הדלקתי
את האור בסלון .אז הבנתי שאין זו ערמת כריות אלא בני הצעיר ,אורי,
שהחליט לרדת ממיטתו ולהירדם על הספה בסלון מול הטלוויזיה .מדוגמה
זו אנו מבינים שמוחנו לא זקוק למידע מלא ושלם על הגירויים בעולם כדי
לקפוץ למסקנות; די לו בגירוי עמום בלבד .מדוע הטבע יצר מנגנון כל כך
לא אפקטיבי ,אתם תוהים? מתברר שבהשוואה לאלטרנטיבה ,מנגנון של
יצירת ניבויים הוא אפקטיבי להפליא .המשאבים המנטליים שהיו מתבזבזים
על עיבוד מחדש של כל גירוי חדש שנקלט במוחנו ,היו מציפים ומשתקים
אותנו .לכן ,מוחנו בונה מודלים מסוג אם־אז .אם המודל נכשל ,במקרה
של טעות בניבוי בדומה למקרה שתיארתי" ,אני מעדכנת" את המודל עם
המידע החדש .כל זה נעשה ,כמובן ,ללא מודעות שלנו לתהליך.
כעת מתבררת נקודה חשובה :המטרה של תאי הדופמין אינה לעשות
אותנו למאושרים .הדופמין התפתח מבחינה אבולוציונית כדי לאפשר לנו
לנבא את התרחשותם של האירועים בחיינו ,לייצר דפוס שמאפשר לנו
לצפות מתי נקבל תגמולים ומתי ניאלץ לתקן את המודל שבנינו ולהתאים
אותו למשוב שמגיע מהסביבה .זוהי גם הסיבה שמוחנו רגיש כל כך
לחיזוקים מהסביבה ,חיזוקים שמסייעים למוחנו לייצר תבניות ,דפוסי
התנהגות ,הבנות באשר לאופן שבו הדברים בסביבתנו עובדים .המשמעות
היא שהריגוש גבוה יותר בציפייה לדבר ולא כאשר נקבל את הדבר
שחשבנו שרצינו .כפי שהראנו בדוגמת החופשה ,הציפייה לחופשה מענגת
מהחופשה עצמה וכך גם השוטטות בחנות פיזית או וירטואלית .המחשבה
על הקנייה ,מעלה את רמות הדופמין גבוה יותר מהרכישה עצמה .ברגע
שדבר מה נהפך לשלנו ,הריגוש ממנו יורד.
התגמול מענג יותר ככל שהוא מפתיע יותר
אך כאן לא מסתיים סיפורם של התאים המרתקים הללו .אף שתאי הדופמין
מגיבים כשהם מזהים תבנית מוכרת ,הם מתרגשים ביתר שאת מתגמולים
בלתי צפויים (פי שלושה או ארבעה; נמדד על פי עוצמת הירי הדופמינרגי).
