Page 263 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 263 - 9-Back 21-06-16‬‬

‫סעי‪ ‬ו | נטילת הפסולי‪ ‬בשעת הדחק רסט‬

‫סימ‪ ‬תרמט‬

‫פסולי‪ ‬בשעת הדחק ‪ ‬וכשרי‪ ‬מצויי‪‬‬

‫מא‪ .‬וכל זה במקו‪ ‬שאי‪ ‬מצוי כלל כשרי‪ ,‬אבל א‪ ‬מצוי כשרי‪ ‬אי‪ ‬להקל‬
‫כלל ליקח פסולי‪ ,‬וא‪ ‬לקח פסולי‪ ‬במקו‪ ‬שמצוי כשרי‪ ‬לא יצא אפילו‬
‫בדיעבדרב‪ .‬ולכ‪ ‬בזמנינו שב"ה מצוי כל המיני‪ ‬לחי‪ ‬לרוב‪ ,‬אי‪ ‬להקל כלל ליקח‬
‫יבשי‪ ‬או שאר פסולי‪‬רג‪ ,‬אפילו א‪ ‬עולה לו בקושי‪ ,‬כי אי‪ ‬נחשב שעת הדחק‬

‫אלא כשהוא שעת הדחק לכל המקו‪ ‬שאז הקילו חכמי‪.‬‬

‫זהירות על שאר הפסולי‪ ‬אפילו כאשר נוטל יבשי‪‬‬

‫מב‪ .‬במקו‪ ‬שאי‪ ‬מצוי לחי‪ ,‬ומחמת שהוא שעת הדחק לוקחי‪ ‬יבשי‪ ,‬יזהר‬
‫שאות‪ ‬היבשי‪ ‬יהיו כשרי‪ ‬מצד שאר פסולי לולב‪ ,‬כי אי‪ ‬להקל כלל‬
‫ליקח את שאר פסולי‪ ‬א‪ ‬נמצא לולבי‪ ‬שה‪ ‬כשרי‪ ‬מצד פסולי‪ ‬אלורד‪ ,‬כגו‪‬‬

‫נחלקה התיומת וכ‪ ‬שאר הפסולי‪‬רה‪.‬‬

‫נטילת יבשי‪ ‬מעט כשיש לחי‪ ‬מעט‬

‫מג‪ .‬במקומות שאי‪ ‬נמצא לחי‪ ‬גמורי‪ ,‬וג‪ ‬היבשי‪ ‬אינ‪ ‬יבשי‪ ‬ממש כשיעור‬
‫הפוסל )שנתבאר בכל מי‪ ‬במקומו(‪ ,‬אפשר להקל לבר‪ ‬על היבשי‪ ‬שלו‬

‫לכתחילה‪ ,‬ואי‪ ‬צרי‪ ‬לבר‪ ‬על הלחי‪ ‬של חבירורו‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫בתו‪ ‬קליעת עלי לולב‪ ,‬והתיר לבר‪ ‬עליו בלא‬ ‫הדחק‪ ,‬על הרוב לא היו מברכי‪ ‬כלל על מצות לולב‪,‬‬
‫בדיקה א‪ ‬נשרו רוב העלי‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪ ,‬והובא‬ ‫ונראה מזה שטע‪ ‬הקולא כי תתבטל ברכת הלולב באות‪‬‬

‫לעיל )סימ‪ ‬תרמ"ו הערה ק"מ(‪.‬‬ ‫המקומות(‪ ,‬ונמצא לפי זה שבמקומות שג‪‬‬
‫אתרוגי‪ ‬לחי‪ ‬אינ‪ ‬מצויי‪ ‬ברוב השני‪ ,‬דינו‬
‫רה‪ .‬עיי‪ ‬בט"ז )ס"ק י"ב( שכתב שמה שמקילי‪‬‬
‫לבר‪ ‬בשעת הדחק הוא רק לעני‪ ‬יבש‪,‬‬ ‫שוה ללולב והדסי‪ ‬כי אי‪ ‬חילוק ביניה‪.‬‬
‫אבל לעני‪ ‬שאר פסולי‪ ‬אי‪ ‬להקל לבר‪ ‬עליה‪‬‬
‫אפילו בשעת הדחק‪ ,‬וכבר נתבאר שדעת‬ ‫רב‪ .‬כ‪ ‬מבואר ברא"ש )פרק ג' סימ‪ ‬י"ד(‪ ,‬וכ‪ ‬כתבו‬
‫הפוסקי‪ ‬האחרוני‪ ‬להקל בזה‪ ,‬אמנ‪ ‬כתב‬ ‫כל הפוסקי‪ ,‬ועיי‪ ‬מג"א )ס"ק כ"ו(‪.‬‬
‫בשעה"צ )אות ס"ג( שבמקומות שהלחי‪ ‬אי‪‬‬
‫מצוי אבל שאר הפסולי‪ ‬מצוי כשרי‪ ‬מה‪ ,‬ק‪‬‬ ‫רג‪ .‬כ‪ ‬נראה מדברי כל הפוסקי‪ ‬שעיקר טע‪‬‬
‫דברי הט"ז על מקומו‪ ,‬ואי‪ ‬להקל בזה‪ ,‬עיי"ש‬ ‫ההיתר כי לא היה מצוי‪ ,‬אבל בזמנינו שהכל‬
‫מצוי אי‪ ‬להקל כלל אפילו א‪ ‬לאד‪ ‬פרטי הוא‬
‫שנשאר בצ"ע‪.‬‬ ‫שעת הדחק‪ ,‬כי אז לא הקילו חכמינו‪ ,‬כי אי‪‬‬

‫רו‪ .‬רמ"א וכביאור המג"א )ס"ק כ"ו( בש‪ ‬משאת‬ ‫חשש שיתבטל תורת לולב באד‪ ‬פרטי‪.‬‬
‫בנימי‪ ,‬וכ‪ ‬פסק במשנ"ב )ס"ק נ"ח( להלכה‪,‬‬
‫רד‪ .‬עיי‪ ‬בע‪ ‬השדה )סימ‪ ‬תרמ"ו ס"ק ט'( בשנה‬
‫כי הלחי‪ ‬והיבשי‪ ‬כמעט דומי‪ ‬זה לזה‪.‬‬ ‫שלא היה מצוי כלל הדס אלא מה שמצאו‬