Page 356 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 356 - 12-Front 21-06-16‬‬ ‫שסב‬

‫דיני קט‪ ‬במצות לולב |‬

‫סימ‪ ‬תרנז‬

‫והעול‪ ‬אי‪ ‬מדקדקי‪ ‬לקנות ארבעה מיני‪ ‬לבניה‪ ‬הקטני‪‬ז‪ ,‬ובזמנינו שיש ב"ה‬
‫ריבוי אתרוגי‪ ‬יש לקנות לבנו קט‪ ‬שמתפלל בבית הכנסתח‪ ,‬אבל לבנו הגדול‬

‫שכבר נתמלאו לו י"ג שנה‪ ,‬בודאי צרי‪ ‬לקנות לו לולב א‪ ‬ידו משגתט‪.‬‬

‫הבחורי‪ ‬בקניית ארבעת המיני‪‬‬

‫ג‪ .‬בחור א‪ ‬על פי שאינו נשוי א‪ ‬יש לו מעות משל עצמו‪ ,‬יקנה לעצמו‬
‫ארבעת המיני‪ ,‬כדי שיוכל לקיי‪ ‬את הנענועי‪ ‬בשעת הללי‪ ,‬וכ‪ ‬ההקפותיא‪,‬‬

‫וכ‪ ‬נוהגי‪ ‬ברוב המקומות באר‪ ‬ישראל‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫משפחה אחת לקנות לעצמ‪ ‬הד' מיני‪ ,‬וג‪ ‬זה‬ ‫ז‪ .‬כ‪ ‬הוא בע‪ ‬השדה )כא‪ (‬שלא ראינו מימינו‬
‫אינו מצוי'‪) ,‬אבל פשוט דאיירי בבנו קט‪ ‬שמתפלל בבית‬ ‫א‪ ‬מהמדקדקי‪ ‬במצות לקנות לולב לקט‪,‬‬
‫ולמד זכות כי ה‪ ‬מפרשי‪ ‬כמהרש"ל‪ ,‬דבמשנה‬
‫הכנסת‪ ,‬דאל"ה אי‪ ‬לו שו‪ ‬תועלת בקנייתו‪ ,‬כי ממילא לא‬ ‫אמרו )ד‪ ‬מ"ה ע"א( 'מיד התינוקות שומטי‪‬‬
‫לולביה‪ ‬ואוכלי‪ ‬אתרוגיה‪ ,'‬ופירושו התוס'‬
‫ינענע יחד ע‪ ‬הציבור(‪.‬‬ ‫)ד"ה מיד( שהיו התינוקות בעצמ‪ ‬שומטי‪ ‬את‬
‫הלולבי‪ ‬לשחק בה‪ ‬והאתרוגי‪ ‬לאכל‪,‬‬
‫ח‪ .‬כמו שנתבאר בהערה הקודמת‪.‬‬ ‫עיי"ש‪ ,‬אבל ה‪ ‬מפרשי‪ ‬שלא היו התינוקות‬
‫נוטלי‪ ‬את אתרוגיה‪ ‬של עצמ‪ ,‬כי לא היה‬
‫ט‪ .‬ואפילו מי שאינו קונה לבנו הגדול‪ ,‬כי יש‬ ‫לה‪ ‬אתרוגי‪ ‬כלל‪ ,‬אלא הכוונה 'מיד‪ ,‬התינוקות‬
‫לומר שכבר אינו מחוייב לחנכו וצרי‪ ‬שיקנה‬ ‫שומטי‪ ‬את לולביה‪ ‬כו'‪ ,‬היינו‪ ,‬מיד ‪ ‬פירושו‬
‫ממעות עצמו‪ ,‬מכל מקו‪ ‬כשבנו הבחור יושב‬ ‫לאלתר )כמו תיכ‪ ‬ומיד(‪ ,‬התינוקות שומטי‪ ‬את‬
‫על ידו בעת הלל‪ ,‬וכבר גמר את הנענועי‪ ‬ית‪‬‬ ‫לולביה‪  ‬היינו של הגדולי‪ ,‬ואוכלי‪‬‬
‫לו שינענע ג‪ ‬הוא‪ ,‬ויש שאי‪ ‬מקפידי‪ ‬בזה‪,‬‬ ‫אתרוגיה‪  ‬היינו של הגדולי‪ ,‬אבל הקטני‪‬‬
‫ומפסידי‪ ‬לבניה‪ ‬מצוה חשובה זו‪ .‬ובפרט שיש‬ ‫עצמ‪ ‬לא היה לה‪ ‬לולב‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪ ,‬אבל פירוש‬
‫לחוש לדעת הרמב"‪ ‬בספר המצות )שורש א'(‬ ‫זה הוא דלא ככל הראשוני‪ ,‬כי הראשוני‪‬‬
‫שהלל ביו‪ ‬טוב ראשו‪ ‬דאורייתא אפילו‬ ‫פירשו שהקטני‪ ‬היה לה‪ ‬אתרוגי‪ ‬בעצמ‪,‬‬
‫בגבולי‪ ,‬כי צרי‪ ‬הלל בנטילת לולב‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪‬‬
‫והביאו בספר מועדי‪ ‬וזמני‪) ‬סוכה סו‪ ‬סימ‪ ‬כ"ב(‪.‬‬ ‫עיי‪ ‬ש‪.‬‬

‫י‪ .‬כי אי‪ ‬שו‪ ‬חילוק בי‪ ‬בחור שאינו נשוי לבי‪‬‬ ‫ונראה לומר שאינו ראיה ממה שכתבו‬
‫נשוי לעני‪ ‬נטילת ארבע מיני‪ ‬והנענועי‪‬‬ ‫המחברי‪ ‬שאי‪ ‬המנהג כ‪ ‬בזמני‪ ‬הקודמי‪ ,‬כי‬
‫בשעת הלל‪ ,‬כ‪ ‬מבואר בכל הפוסקי‪ ,‬ואי‪‬‬ ‫לא היה מצוי לכל אחד אתרוגי‪ ‬אלא בדוחק‬
‫לחשוש מטע‪ ‬שינוי המנהג בזה‪ ,‬כי לא היה‬ ‫גדול‪ ,‬לכ‪ ‬לא הטריחו לקנות ג‪ ‬לקטני‪ ,‬אבל‬
‫מעול‪ ‬מנהג להדיא שהבחורי‪ ‬שאינ‪ ‬נשואי‪‬‬ ‫בזמנינו שיש ב"ה שפע גדול של אתרוגי‪ ‬ושאר‬
‫לא ינענעו בלולב בשעת הלל‪ ,‬אלא שמחמת צוק‬ ‫המיני‪ ,‬בודאי ראוי לקיי‪ ‬את המצוה כפשוטו‪,‬‬
‫העיתי‪ ‬שלא היה משגת ביד כל אחד לקנות‬ ‫עכשיו ראיתי כסברא זו בערו‪ ‬השלח‪) ‬סעי‪ ‬ב'(‬
‫לולב לכ‪ ‬נשתרש שהבחורי‪ ‬אינ‪ ‬מנענעי‪‬‬ ‫שכתב שיש לקנות לבנו קט‪ ‬א‪ ‬ידו משגת‪,‬‬
‫בשעת הלל‪ ,‬כי לא היה יד‪ ‬משגת ותקיפה‬ ‫וכתב ש‪' ‬אמנ‪ ‬זהו דוקא במקומות שהד'‬
‫להשיג את הלולב בשעת הלל‪ ,‬אבל בזמנינו אי‪‬‬ ‫מיני‪ ‬בזול‪ ,‬אבל אצלינו הלואי שיהא ביד‬
‫לזלזל בזה‪ ,‬וצריכי‪ ‬לקנות ארבע מיני‪ ,‬והוא‬
‫דבר פשוט‪ ,‬ועכשיו ראיתי בשו"ת ויבר‪ ‬דוד‬