Page 387 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 387 - 13-Back 21-06-16‬‬

‫סעי‪ ‬ז | אתרוג בשותפות של ציבור שצג‬

‫סימ‪ ‬תרנח‬

‫אתרוג של ציבור‬

‫לה‪ .‬במקומות שאי‪ ‬אתרוגי‪ ‬מצויי‪ ,‬ואוספי‪ ‬ממעות הציבור וקוני‪ ‬אתרוג‬
‫אחד לכל הציבור‪ ,‬והוא אתרוג משות‪ ‬של כל הציבור‪ ,‬נוהגי‪ ‬שכל אחד‬
‫יוצא בו אפילו שאי‪ ‬כל אחד מקנה בפירוש את חלקו באתרוג לכל אחד שנוטלו‬
‫למצוה‪ ,‬דכיו‪ ‬שקנאוהו כדי לצאת בו מסתמא הוא כאילו פרשו שכל אחד נות‪‬‬

‫את חלקו לכל שנוטלו לצאת בו על מנת שיחזירוהו לה‪‬קכה‪.‬‬

‫ודוקא מי שהשתת‪ ‬במעות האתרוג‪ ,‬אבל מי שלא השתת‪ ‬במעות אתרוג ויש‬
‫ביכלתו לית‪ ,‬אינו יוצא באתרוג של ציבורקכו‪.‬‬

‫קנית אתרוג לעצמו‬

‫לו‪ .‬כל אד‪‬קכז ישתדל ויהיה זריז במצוה לקנות לו אתרוג ולולב לבד‪ ,‬כדי‬
‫לקיי‪ ‬המצוה כתיקונה ולא יצטר‪ ‬ליקח של חבירו או של ציבורקכח‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫וד' מיני‪ ‬אות ד'( שראוי לנטורי קרתא גבאי‬ ‫בבית יוס‪ ,‬והטע‪ ,‬כי מה שנתבאר לעיל שא‪‬‬
‫צדקה שבישובי‪ ‬שיכופו ראש כל אחד ואחד‬ ‫יכול לאכלו ולא יקפידו עליו נחשב שהוא שלו‬
‫שישלמו קוד‪ ‬יו‪ ‬טוב‪ ,‬כי לדברי הזוהר הק'‬ ‫לגמרי‪ ,‬הוא באופ‪ ‬שאינ‪ ‬מקפידי‪ ‬עליו על‬
‫אי‪ ‬יוצאי‪ ‬ידי חובת‪ ‬א‪ ‬אי‪ ‬משלמי‪ ,‬כי‬ ‫אכילת אתרוג באמצע השנה‪ ,‬כי לא איכפת לה‪‬‬
‫אי‪ ‬לעשות מצות בחינ‪ ,‬כי יש לקליפות‬ ‫באתרוג זה‪ ,‬אז הוא נחשב שלו‪ ,‬אבל א‪ ‬לא‬
‫יניקה מאות‪ ‬מצות‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪ ,‬וזה נוהג אפילו‬ ‫הוריש לה‪ ‬אביה‪ ‬אלא אתרוג אחד‪ ,‬אפילו א‪‬‬
‫לא היו מקפידי‪ ‬עליו באמצע השנה שיאכל‬
‫בשאר ימי‪.‬‬ ‫מה‪ ‬את האתרוג ויקחו ה‪ ‬פירות אחרי‪‬‬
‫לירושה‪ ,‬מכל מקו‪ ‬לעני‪ ‬מצוה בודאי היו‬
‫קכז‪ .‬כ‪ ‬הוא לשו‪ ‬הרמ"א‪ ,‬ובדרכי משה העתיק‬ ‫מקפידי‪ ‬שיוכלו לצאת את המצוה‪ ,‬ולכ‪ ‬אי‪‬‬
‫את לשו‪ ‬הגהות מיימוניות )פרק ח' מהלכות‬ ‫מועיל נתינת רשות בסתמא‪ ,‬אלא צרי‪ ‬נתינת‬
‫לולב הלכה י"א אות ת'( 'אמנ‪ ‬הירא וחרד לדבר‬
‫ה'‪ ,‬והמחבב לעשות מצוה מ‪ ‬המובחר ראוי‬ ‫מתנה להדיא‪.‬‬
‫להיות לו לולב ואתרוג בפני עצמו'‪ ,‬ומה ששינה‬
‫את לשונו ברמ"א וכתב 'וכל אד‪ ‬ישתדל ויהיה‬ ‫קכה‪ .‬שו"ע‪.‬‬
‫זריז'‪ ,‬יש לומר‪ ,‬שלא יאמר האד‪ ‬שהוא אינו‬
‫מהמחבבי‪ ‬את המצות בקביעות ולא יקנה‬ ‫קכו‪ .‬חיי אד‪) ‬כלל קנ"ב סעי‪ ‬ח'(‪ ,‬כי אלו‬
‫לולב לעצמו‪ ,‬אלא שכל אד‪  ‬אפילו מי שלא‬ ‫שהשתתפו יש לה‪ ‬חלק באתרוג ואצל‪‬‬
‫נהג כ‪ ‬בתמידות מכל מקו‪ ‬בעני‪ ‬זה יהיה‬ ‫שיי‪ ‬הסברא שנשתתפו על דעת זה‪ ,‬אבל מי‬
‫שלא השתת‪ ‬כלל במעות האתרוג אי‪ ‬לו‬
‫זריז במצוה‪.‬‬ ‫בו שו‪ ‬בעלות‪ ,‬ואינו שלו כלל‪ ,‬ואפילו שכל‬
‫אחד יכול לית‪ ‬כמה שירצה למעות האתרוג‬
‫קכח‪ .‬כי רוב העול‪ ‬אינ‪ ‬יודעי‪ ‬להקנות‬ ‫ואי‪ ‬גובי‪ ‬סכו‪ ‬קבוע מכל אחד‪ ,‬מכל מקו‪‬‬
‫לחבריה‪ ,‬ועוד‪ ,‬כדי שיוכל לעשות את‬ ‫השתתפות במצוה צרי‪ ‬בהכרח‪ ,‬כדי שיהיה‬
‫שלו‪ ,‬ועיי‪ ‬בספר נוהג כצא‪ ‬יוס‪) ‬הלכות סוכות‬
‫הנענועי‪ ‬כהלכת‪ ,‬מג"א )ס"ק י"ב(‪.‬‬