Page 383 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK
P. 383
Pg: 383 - 12-Back 21-06-16
סעי ו | נתינת הלולב לקט שפט
סימ תרנח
מי חיי
יעקב על בקיאי הדעת ,שיש לחוש דלמא וא תאמר שלא יצאו בו ,למה שיבח אות
אתי למסר כשיגדל שיקח בלא הקנאה ,כי וקרא לה' בקיאי הדעת' ,אלא בודאי שקט
ג בעת קטנותו לא לקחו בעצמו בלא רשות יכול לצאת בשאול אפילו ביו ראשו ,וג
אביו ,אלא כשביקש מאביו לית לו את הלולב האב מקיי בזה מצות חינו ,כי מצות חינו
לצאת בו ,אומר לו אביו קחהו ממקו פלוני, הוא על עצ המצוה ולא על פרטי המצוה,
וכשנוטלי אותו מש אינ עושי מעשה
קני ,והקט לא ידע שלא עשה מעשה קני, עיי ש.
וכשיגדל אז כשיבקש מאביו לית לו את
הלולב ,יאמר לו שצרי לעשות מעשה קני ובאמת יש לדקדק קצת על הבקיאי הדעת
למה הוצרכו לעצה זו ,הלא היו יכולי ליתנו
)ועיי בשו"ת אגרות משה או"ח חלק ג' סימ צ"ה ,דלא לקט בפירוש בדר שאלה כמו שעושי בשאר
ימי והיו יוצאי על ידי זה ,וג על עיקר הדבר
ניחא ליה לומר שמקיי מצות חינו בזה שאומר לקט שהוצר בשו"ע לתת עצה אי ליתנו לקט,
והיינו שיתפוס ביחד ע התינוק ,מה הוצר
דבר שאינו אמת ,כיו שהקט אכ אינו יוצא בזה ,אבל לעצות אלו ,היה לה לכתוב רק שלא יתנהו
לקט במתנה ,אלא בדר שאלה ,והקט יצא בו
על פי הנתבאר אי בזה חשש ,כי אינו אומר לתינוק כי הוא יוצא בשאול ,וג ישאר ברשותו של
הגדול ,ועיי בבכורי יעקב )ס"ק י"ח( שעצת
דבר שאינו אמת ,כי הקט אכ יוצא בשאול ,אלא כדי הבקיאי הדעת לא מצא ח בעיניו ,כי יש
לחשוש דאתי למסר ,שג כשיגדל יטלנו
לצאת את מצות חינו כתיקונו ,ושלא נחוש דלמא אתי
מעצמו ,עיי ש.
למיסר כשיגדל ,לכ אומר לו את פרטי ההלכות שצרי
והנראה לומר דא א נאמר שמצות חינו
שיהיה 'שלכ ,'אלא שלמעשה אינו נעשה 'לכ 'על הוא רק על עצ המצוה ולא על פרטי
המצוה ,מכל מקו הוא דוקא באופ שאי
ידי אחד מהתחבולות(. התינוק מבחי שאינו מקיי את פרטי המצוה,
אבל א התינוק מבי שאינו מקיי את פרטי
ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש המצוה ,אינו יוצא מצות חינו ,כי אינו מחנכו
בטע הדבר שקט יוצא בשאול ג ביו למצוה כתיקונו ,ולכ זה היה חכמת בקיאי
הראשו ,כי הרי אי קני לקט מ התורה )אלא הדעת שהיו נותני אותו למקומו ,והקט היה
נוטלו מעצמו ולא הבי שהוא יוצא אז בשאול,
כשדעת אחרת מקנה אותו ,כמו שנתבאר לעיל בדעת וכ על עצת השו"ע שיתפוס יחד ע התינוק,
שהוא 'מי עמוקי עצה בלב איש' ,שהקט
הרמב" ,(כי רק מדרבנ תקנו לו שיוכל לקנות, חושב שהוא קונה אותו ,שהרי עושה קני
כמו שכתב רש"י )כא בסוגיא( ,ועל פי זה יש הגבהה ,כי יודע שצרי שיהיה 'שלכ ,'אבל
לומר שחכמי לא חייבו מצות חינו על האב באמת לא נקנה לו ,כי יד אביו היה תפוס
בדבר שאי הקט יכול לקיי מ התורה ,כי בו בעת ההגבהה ,אבל א יאמר לו אביו
אי לו קני מ התורה שיהיו המיני שלו, הטע מדוע הוא תופסו יחד עמו ,אכ לא
ולכ לא נתחייב האב בחינו אלא על מעשה יצא ידי מצות חינו ,ומטע זה לא יוכל
המצוה בלבד ,ולא על פרטי המצוה שלכ לית לתינוק בדר שאלה ,כי לא יצא ידי
שאינו ברשותו ,אבל מכל מקו מחשש שמא חינו כי התינוק מבי שאינו מקיי המצוה
יסר ,עושי בכמה דרכי שהב לא יבחי כתיקונו .ועל פי זה סרה תמיהת הבכורי
שלא קנה את המיני ,ועל פי זה יוב מה
שהעיר בטורי אב) חגיגה ד ו'( אי שיי מצות
חינו בקט הרי מצות צריכות כוונה וקט
לאו בר כונה ,ולפי הנתבאר לא חייבו חכמי
במצות חינו על דבר שאי בכח הקט לעשותו,
א מצד ההלכה או מצד מיעוט חכמתו ,ולכ
כיו שהוא לאו בר כוונה ,לא חייבו חינו על
חלק זה) ,אבל בודאי שלא יראה אביו היפ הדברי