Page 11 - MOTIV-hakdamot book.MOTIV-hakdamot book.1A
P. 11

‫‪Pg: 11 - 1-Back 21-10-25‬‬

‫הקדמה לספר הזהר יא‬

‫מיני תירוצים שאתה מתרץ לך‪ ,‬הוא נופל‬    ‫מכוער אותו האיש" וכו'‪ .‬אמר לו‪" :‬לך‬
‫רק על הבורא ית'‪ ,‬שברא אותנו ואת כל‬     ‫ואמור לאומן שעשאני‪ :‬כמה מכוער כלי‬
‫הטבעים שבנו‪ .‬שהרי ברור שהוא עשנו‬
‫ולא אנחנו‪ ,‬גם ידע כל אלו התהלוכות‬                    ‫זה שעשית" וכו'‪( * .‬עש"ה)‪.‬‬
‫אשר תמשכנה לצאת מכל אלו הטבעיות‬        ‫הרי שמתחכמים האלו לומר‪ ,‬שמסבת‬
‫והנטיות הרעות שנטע בנו‪ .‬אלא הוא‬        ‫שפלותנו ואפסותנו אין מתאים לו ית'‬
‫הדבר אשר אמרנו‪ ,‬שצריכים אנו להסתכל‬     ‫להשגיח עלינו‪ ,‬ועזב אותנו‪ ,‬הם אינם אלא‬
‫על סוף המעשה‪ ,‬ואז נוכל להבין הכל‪.‬‬      ‫מכריזים על חוסר דעתם בלבד‪ .‬ודמה לך‪,‬‬
‫ומשל בפי העולם‪ :‬אל תראה דבר לשוטה‬      ‫אם היית פוגש איזה אדם‪ ,‬שימציא לו‬
                                       ‫לברא בריות מלכתחילה בכדי שתתענינה‬
                        ‫באמצע מלאכתו!‬  ‫ותתיסרנה בכל ימי חייהם כמונו‪ ,‬ולא עוד‬
‫ו) וכבר הורונו חז"ל (עיין ע"ח שער‬      ‫אלא להשליך אותן אחר גיוו מבלי שירצה‬
‫הכללים פ"א בתחילתו)‪ ,‬שלא ברא הקב"ה‬     ‫אפילו להשגיח בהן כדי לעזרן מעט‪ ,‬כמה‬
‫את העולם אלא בכדי להנות לנבראיו‪.‬‬       ‫היית מגנה ומזלזל בו‪ .‬והיתכן להעלות על‬
‫וכאן אנו צריכים להשים את עינינו וכל‬    ‫הדעת כזה על מחויב המציאות ית' וית'?!‬
‫מחשבותינו‪ ,‬כי הוא סוף הכונה והמעשה‬     ‫ה) ולפיכך‪ ,‬השכל הבריא מחייב אותנו‬
                                       ‫להבין את ההיפך מהנראה בשטחיות‪,‬‬
                      ‫של בריאת העולם‪.‬‬  ‫ולהחליט שאנו באמת בריות טובות‬
‫ויש להתבונן‪ ,‬כיון שמחשבת הבריאה‬        ‫ונעלות ביותר‪ ,‬עד שאין קץ לחשיבותנו‪,‬‬
‫היתה בכדי להנות לנבראיו‪ ,‬הרי הכרח‬      ‫דהיינו ממש באופן הראוי והמתאים לבעל‬
‫הוא שברא בנשמות מדת רצון גדולה‬         ‫מלאכה שעשה אותנו‪ .‬כי כל משהו חסרון‬
‫עד מאד‪ ,‬לקבל את אשר חשב ליתן להן‪,‬‬      ‫שתרצה להרהר על גופותינו‪ ,‬הנה אחר כל‬
‫שהרי מדת גדלו של כל תענוג וכל הנאה‪,‬‬

‫* מסכת תענית דף כ' עמ' א' (תרגום)‪ :‬מעשה שבא רבי אלעזר בן רבי שמעון ממגדל גדור (שם‬
‫של מקום) מבית רבו‪ ,‬והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר‪ .‬ושמח שמחה גדולה‪ ,‬והיתה דעתו‬
‫גסה עליו‪ ,‬כלומר שהיה גאה בעצמו מפני שלמד תורה הרבה‪ .‬נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר‪.‬‬
‫אמר לו אותו האדם המכוער לרבי אלעזר‪" :‬שלום עליך רבי"‪ .‬ולא החזיר לו רבי אלעזר שלום‪ ,‬אלא‬
‫אמר לו ריקה (אדם ריק)‪ ,‬כמה מכוער אתה‪ ,‬שמא כל בני עירך מכוערים כמותך?‪ .‬אמר לו האיש‪ :‬איני‬
‫יודע‪ ,‬אלא אם אתה חושב שאני מכוער כל כך‪ ,‬לך אמור לאומן שעשאני (הקב"ה)‪ :‬כמה מכוער כלי‬

                                                                                         ‫זה שעשית!‪.‬‬
‫רדף אחריו רבי אלעזר וביקש ממנו סליחה שוב ושוב‪ ,‬עד שהגיע לעירו של אותו האיש‪ .‬יצאו בני‬
‫עירו של האיש לקראתו של רבי אלעזר לקבל את פניו‪ ,‬והיו אומרים לו‪ :‬שלום עליך רבי רבי מורי‬
‫מורי!‪ .‬אמר להם האיש המכוער‪ :‬למי אתם קוראים רבי רבי? אמרו לו לזה שמטייל אחריך‪ .‬אמר להם‪:‬‬
‫אם זה רבי‪ ,‬אל ירבו כמותו בישראל! אמרו לו‪ :‬מפני מה? אמר להם‪ :‬כך וכך עשה לי‪ ,‬וסיפר להם את‬
‫כל המעשה‪ .‬אמרו לו‪ :‬למרות שנראה שאתה צודק אף על פי כן מחול לו‪ ,‬שאדם גדול בתורה הוא‪ .‬אמר‬
‫להם‪ :‬בשבילכם הריני מוחל לו‪ ,‬ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן‪ .‬מיד נכנס רבי אלעזר לבית המדרש‬

                                               ‫ודרש‪ :‬לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז‪.‬‬
   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16