Page 12 - MOTIV-hakdamot book.MOTIV-hakdamot book.1A
P. 12

‫‪Pg: 12 - 1-Front 21-10-25‬‬                ‫יב‬

  ‫הקדמה לספר הזהר‬

‫ואין לו ענין לברוא אותן מחדש‪ ,‬בעת‬        ‫מדודה במדת גדלו של הרצון לקבל אותו‪.‬‬
‫שכבר הן נמשכות יש מיש אל הרצון‬           ‫עד שכל שהרצון לקבל גדול יותר‪ ,‬הנה‬
                                         ‫בשיעור הזה מדת התענוג גדולה ביותר‪,‬‬
                 ‫לקבל הגדול שבנשמות‪.‬‬     ‫וכל שהרצון לקבלו פחות יותר‪ ,‬הרי באותה‬
‫והנה נתברר לנו בהחלט‪ ,‬שכל החומר‬
‫כולו‪ ,‬מתחילתו עד סופו‪ ,‬שבבריאה‬               ‫המדה נפחת שיעור התענוג מהקבלה‪.‬‬
                                         ‫הרי שמחשבת הבריאה בעצמה‪,‬‬
      ‫המחודשת‪ ,‬הוא רק "הרצון לקבל"‪.‬‬      ‫מחייבת בהכרח לברוא בנשמות רצון‬
‫ח) ומכאן באנו גם לסוף דעתם של‬            ‫לקבל בשיעור מופרז ביותר‪ ,‬המתאים‬
‫המקובלים‪ ,‬שהבאנו בחקירה הג'‪ .‬שתמהנו‬      ‫למדת התענוג הגדול שכל יכלתו חשב‬
‫עליהם‪ ,‬איך אפשר לומר על הנשמות‬           ‫לענג את הנשמות‪ .‬כי התענוג הגדול‬
‫שהן חלק אלקי ממעל‪ ,‬בהשואה אל‬
‫האבן שנחצבה מהר‪ ,‬שאין הפרש ביניהן‬           ‫והרצון לקבל הגדול עולים בקנה אחד‪.‬‬
‫אלא שזה "חלק" וזה "כל"‪ .‬ותמהנו‪ ,‬תינח‬     ‫ז) ואחר שידענו זה‪ ,‬כבר הגענו להבין‬
‫האבן שנפרדה מההר‪ ,‬שנעשית חלקו על‬         ‫חקירה הב' עד סופה בבירור מוחלט‪ .‬כי‬
‫ידי גרזן מוכן לכך‪ ,‬אבל בעצמותו ית' איך‬   ‫חקרנו לדעת‪ ,‬מה היא המציאות שאפשר‬
‫יתכן לומר כזה? ובמה נחלקו הנשמות‬         ‫להחליט עליה בבירור שאינה מצויה ואינה‬
‫מעצמותו ית'‪ ,‬ויצאו מכלל בורא ית' להיות‬   ‫נכללת בעצמותו ית'‪ ,‬עד שנאמר שהיא‬

                                ‫נבראים?‬                 ‫בריאה מחודשת יש מאין‪.‬‬
‫ובהמתבאר מובן הדבר היטב‪ ,‬כי‬              ‫ועתה שידענו בבירור‪ ,‬שמחשבת‬
‫כמו שהגרזן מחתך ומבדיל בדבר גשמי‬         ‫הבריאה‪ ,‬שהיא בכדי להנות לנבראיו‪,‬‬
‫לחלקהו לשנים‪ ,‬כן שינוי הצורה מבדיל‬       ‫בראה בהכרח מדת רצון לקבל ממנו ית'‬
                                         ‫את כל הנועם והטוב הזה שחשב בעדם‪.‬‬
                  ‫ברוחני לחלקהו לשנים‪.‬‬   ‫הנה הרצון לקבל הזה‪ ,‬ודאי שלא היה כלול‬
‫למשל‪ ,‬כששני אנשים אוהבים זה את‬           ‫בעצמותו ית' מטרם שבראו בנשמות‪ ,‬כי‬
‫זה‪ ,‬תאמר שהם דבקים זה בזה כגוף אחד‪.‬‬      ‫ממי יקבל? הרי שברא דבר מחודש‪ ,‬שאינו‬
‫ולהיפך‪ ,‬כשהם שונאים זה את זה‪ ,‬תאמר‬
‫שהם רחוקים איש מרעהו כרחוק מזרח‬                                            ‫בו ית'‪.‬‬
‫ממערב‪ .‬ואין כאן ענין של קרבת מקום או‬     ‫ויחד עם זה מובן על פי מחשבת‬
‫ריחוק מקום‪ ,‬אלא הכונה היא על השתוות‬      ‫הבריאה‪ ,‬שלא היה צריך כלל לברוא משהו‬
‫הצורה‪ ,‬שבהיותם שוים בצורתם איש‬           ‫יותר מהרצון לקבל הזה‪ ,‬שהרי בריאה‬
‫לרעהו‪ ,‬שאוהב כל מה שחברו אוהב ושונא‬      ‫מחודשת הזו כבר מספקת לו ית' למלאות‬
‫כל מה שחברו שונא‪ ,‬וכדומה‪ ,‬נמצאים‬         ‫כל מחשבת הבריאה‪ ,‬שחשב עלינו להנות‬
‫אוהבים זה את זה ודבוקים זה בזה‪ .‬ואם יש‬
‫ביניהם איזה שינוי צורה‪ ,‬דהיינו שאוהב‬                                        ‫אותנו‪.‬‬
‫דבר מה אף על פי שחברו שונא הדבר‬          ‫אבל כל המלוי שבמחשבת הבריאה‪,‬‬
‫וכדומה‪ ,‬הרי בשיעור שינוי הצורה הזה‬       ‫דהיינו כל מיני הטבות שחשב בעדנו‪ ,‬כבר‬
                                         ‫הן נמשכות בהמשכה ישרה מעצמותו ית'‪,‬‬
   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17