Page 17 - MOTIV-hakdamot book.MOTIV-hakdamot book.1A
P. 17

‫‪Pg: 17 - 1-Front 21-10-25‬‬

‫הקדמה לספר הזהר יז‬

‫שתנתן לנו במציאות הב' את הקליפה‬          ‫אם זוכים על ידי דרך הא'‪ ,‬שהוא ע"י קיום‬
‫של אותו הגוף שלנו‪ ,‬בצורתה הבזויה‬         ‫תורה ומצוות‪ ,‬אז אנו ממהרים את התיקון‬
‫והמקולקלת‪ ,‬שהוא הרצון לקבל אך‬            ‫שלנו‪ ,‬ואין אנו צריכים ליסורים קשים‬
‫לעצמו‪ ,‬שהוא כח הפירוד מא"ס ב"ה כנ"ל‪,‬‬     ‫ומרים‪ ,‬ואריכות הזמן שיספיק לקבלם‪,‬‬
‫בכדי לתקנו‪ ,‬ולאפשר לנו לקבל הגוף‬         ‫שיחזירו אותנו למוטב בעל כרחנו‪ .‬ואם‬
‫הנצחי שלנו בפועל גמור במצב הג'‪ ,‬אין‬      ‫לאו ‪" -‬בעתה"‪ ,‬דהיינו רק בעת שהיסורים‬
‫לנו להתרעם על כך כלל‪ ,‬כי העבודה שלנו‬     ‫יגמרו את התיקון שלנו‪ ,‬ותגיע לנו עת‬
‫לא תצויר רק בגוף הזה הכלה ונפסד‪ ,‬כי‬      ‫התיקון בעל כרחנו‪ .‬ובכלל דרך היסורים‬
                                         ‫הם גם עונשי הנשמות בגיהנם‪ .‬אבל בין‬
             ‫אין אדם מתקן מה שאין בו‪.‬‬    ‫כך ובין כך‪ ,‬גמר התיקון‪ ,‬שהוא מצב הג'‪,‬‬
‫באופן‪ ,‬שבאמת אנו מצויים באותו‬            ‫הוא מחויב ומוחלט מצד המצב הא'‪ ,‬וכל‬
‫שיעור השלמות הראוי ומותאם להפועל‬         ‫הבחירה שלנו היא רק בין דרך יסורין לבין‬
‫השלם שפעל אותנו גם במצבנו זה הב'‪,‬‬
‫כי גוף זה אינו פוגם אותנו במשהו‪ ,‬שהרי‬                               ‫תורה ומצוות‪.‬‬
‫הוא עומד למות ולהתבטל‪ ,‬ואינו מוכן‬        ‫והנה נתבאר היטב איך ג' המצבים הללו‬
‫לנו‪ ,‬רק בשיעור זמן הנחוץ לבטלו ולקבל‬     ‫של הנשמות קשורים זה בזה‪ ,‬ומחייבים‬

                         ‫צורתנו הנצחית‪.‬‬                         ‫בהחלט זה את זה‪.‬‬

‫יח) ויחד עם זה מיושבת קושיא ה'‬           ‫יז) ובהמתבאר מובנה היטב קושיא ג'‬
‫שהקשינו‪ :‬איך אפשר שמנצחי תצאנה‬           ‫הנ"ל‪ ,‬שהקשינו‪ :‬שבעת שאנו מסתכלים על‬
‫פעולות בלתי נצחיות הוות ונפסדות?‬         ‫עצמנו‪ ,‬אנו מוצאים את עצמנו מקולקלים‬
‫ובהמתבאר מובן‪ ,‬כי באמת כבר יצאנו‬         ‫ונבזים‪ ,‬שאין כמונו לגנות‪ ,‬ובעת שאנו‬
‫מלפניו כראוי לנצחיותו‪ ,‬דהיינו בריות‬      ‫מסתכלים על הפועל שפעל אותנו הרי אנו‬
‫נצחיות בכל השלמות‪ .‬ונצחיותנו זו‬          ‫צריכים להיות ברום המעלות שאין כמוהו‬
‫מחייבת בהכרח שקליפת הגוף‪ ,‬שניתנה‬         ‫לשבח‪ ,‬כיאות להפועל שברא אותנו‪ ,‬כי‬
‫לנו רק לעבודה‪ ,‬תהיה כלה ונפסדת‪ ,‬כי‬        ‫מטבע הפועל השלם שפעולותיו שלמות‪.‬‬
‫אם היתה נשארת בנצחיות ח"ו‪ ,‬אז היינו‬      ‫ובהאמור מובן היטב‪ ,‬שאותו הגוף‬
                                         ‫שלנו בכל מקריו וקניניו האפסיים‪ ,‬אינו‬
   ‫נשארים נפרדים ח"ו מחי החיים לנצח‪.‬‬     ‫כלל הגוף שלנו האמיתי‪ .‬שהרי הגוף שלנו‬
‫וכבר אמרנו (באות י"ג)‪ ,‬שצורה זו של‬       ‫האמיתי‪ ,‬כלומר הנצחי‪ ,‬השלם בכל מיני‬
‫הגוף שלנו‪ ,‬שהוא הרצון לקבל אך לעצמו‪,‬‬     ‫שלמות‪ ,‬כבר הוא מצוי עומד וקיים בא"ס‬
‫אינה נמצאת כלל במחשבת הבריאה‬             ‫ב"ה בבחינת מצב הא'‪ ,‬שמקבל שם צורתו‬
‫הנצחית‪ ,‬כי שם אנו עומדים בצורתנו של‬      ‫השלמה מהעתיד להיות במצב הג'‪ ,‬דהיינו‬
‫מצב הג'‪ .‬אלא שהיא מחויבת לנו במציאות‬     ‫קבלה בצורת השפעה‪ ,‬שהיא בהשואת‬

       ‫הב'‪ ,‬כדי לאפשר לנו לתקנה כנ"ל‪.‬‬                           ‫הצורה לא"ס ב"ה‪.‬‬
‫ואין לשאול כלל על מצב שאר בריות‬          ‫ואם אמנם מצבנו הא' עצמו מחייב‬
‫העולם חוץ מהאדם‪ ,‬משום שהאדם הוא‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22