Page 20 - MOTIV-hakdamot book.MOTIV-hakdamot book.1A
P. 20

‫‪Pg: 20 - 1-Front 21-10-25‬‬                   ‫כ‬

  ‫הקדמה לספר הזהר‬

‫תלויה כלל וכלל במושכלות שקנתה‪,‬‬              ‫שבין אדם לאדם‪ .‬וממדות הגשמיות יש‬
‫כדברי הפלוסופים הנ"ל‪ ,‬אלא נצחיותה‬           ‫להקיש גם כן למדות העצמים הרוחניים‬
‫הוא בעצם מהותה בלבד‪ ,‬דהיינו בהרצון‬
‫להשפיע‪ ,‬שהוא מהותה‪ .‬וענין המושכלות‬                                 ‫לפי ערכם הרוחני‪.‬‬
                                            ‫כג) באופן‪ ,‬שגם נפשות בני אדם‬
          ‫שקנתה הן שכרה ולא עצמותה‪.‬‬         ‫הרוחניות‪ ,‬אשר מכח לבושי אור חוזר‬
‫כה) ומכאן יצא לנו הפתרון המלא של‬            ‫שמקבלות מעולמות העליונים שמשם‬
‫חקירה ה'‪ ,‬ששאלנו‪ :‬כיוון שהגוף מקולקל‬        ‫באות‪ ,‬אין להן אלא רצון להשפיע נחת‬
‫כל כך עד שאין הנפש מצויה בכל טהרתה‬          ‫רוח ליוצרן‪ ,‬שהרצון הזה הוא מהות ועצם‬
‫עד שירקב הגוף בעפר‪ ,‬ואם כן למה הוא‬          ‫הנפש כנ"ל‪ .‬נמצא אחר שמתלבשת בגוף‬
‫חוזר ועומד לתחית המתים? וכן על מה‬           ‫האדם‪ ,‬היא מולידה בו צרכים ומחשבות‬
‫שאמרו ז"ל‪ :‬עתידים המתים להחיות‬              ‫והשכלות למלאות הרצון להשפיע שלה‬
‫במומם‪ ,‬שלא יאמרו אחר הוא (זהר אמור‬          ‫בכל מלואו‪ ,‬דהיינו להשפיע נחת רוח‬

                                     ‫י"ז)‪.‬‬   ‫ליוצרה‪ ,‬כפי מדת גדלו של הרצון שבה‪.‬‬
‫והענין תבין היטב ממחשבת הבריאה‬              ‫כד) ובהיות עצם ומהות הגוף רק‬
‫עצמה‪ ,‬דהיינו ממצב הא'‪ .‬כי אמרנו‪ ,‬כיון‬       ‫רצון לקבל לעצמו‪ ,‬וכל מקריו וקניניו הם‬
‫שהמחשבה היתה להנות לנבראיו‪ ,‬הרי‬             ‫מלואים של הרצון לקבל הזה המקולקל‪,‬‬
‫הכרח הוא שודאי ברא רצון גדול מופרז‬          ‫שלא נברא מלכתחילה אלא כדי לבערו‬
‫עד מאד לקבל כל אותו השפע הטוב‬               ‫ולכלותו מהעולם‪ ,‬בכדי לבא למצב הג'‬
‫שבמחשבת הבריאה‪ ,‬כי התענוג הגדול‬             ‫השלם שבגמר התיקון‪ .‬על כן הוא בן‬
‫והרצון לקבל הגדול עולים בקנה אחד‬            ‫תמותה כלה ונפסד‪ ,‬הוא וכל קניניו עמו‪,‬‬
‫(כנ"ל באות ו' ז' עש"ה)‪ .‬ואמרנו שם שהרצון‬
‫לקבל הגדול הזה‪ ,‬הוא כל חומר המחודש‬                ‫כצל עובר שאינו מניח אחריו כלום‪.‬‬
‫שברא‪ ,‬מפני שאינו נצרך כלל ליותר מזה‬         ‫ובהיות עצם ומהות של הנפש רק רצון‬
‫כדי לקיים מחשבת הבריאה‪ .‬ומטבע פועל‬          ‫להשפיע‪ ,‬וכל מקריה וקניניה הם מלואים‬
‫השלם‪ ,‬שאינו פועל דבר מיותר‪ ,‬כעין‬            ‫של הרצון להשפיע ההוא‪ ,‬שהוא כבר קיים‬
‫שאומר ב'שיר היחוד'‪" :‬מכל מלאכתך דבר‬         ‫ועומד במצב הא' הנצחי‪ ,‬וכן במצב הג'‬
‫אחד לא שכחת לא החסרת ולא העדפת"‪.‬‬            ‫העתיד לבא‪ ,‬לפיכך אינה כלל בת תמותה‬
‫גם אמרנו‪ ,‬שהרצון לקבל המופרז‬                ‫ובת חילוף‪ ,‬אלא היא וכל קניניה עמה המה‬
‫הזה הוסר לגמרי ממערכת הקדושה וניתן‬          ‫נצחיים חיים וקיימים לעד‪ ,‬ואין ההעדר‬
‫למערכת העולמות דטומאה‪ ,‬שממנה‬                ‫פועל עליהם כלום בשעת מיתת הגוף‪,‬‬
‫מציאות הגופים וכלכלתם וכל קניניהם‬           ‫ואדרבה‪ ,‬העדר צורת הגוף המקולקל מחזק‬
‫בעולם הזה‪ .‬עד שהאדם משיג י"ג שנה‪,‬‬           ‫אותה ביותר ותוכל לעלות אז למרומים‬
‫שע"י עסק התורה מתחיל להשיג נפש‬
‫דקדושה‪ ,‬שמתפרנס אז ממערכת העולמות‬                                            ‫לגן עדן‪.‬‬
                                            ‫ונתבאר היטב‪ ,‬שהשארת הנפש אינה‬
   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25