Page 107 - MOSAD BIYALIK-zochalim.MOSAD BIYALIK-zochalim.1A

‫‪Pg: 107 - 7-Back 21-06-15‬‬

‫שקשאיםק ‪:‬הרדס ‪107‬‬

‫גודל או מעורבים בקשקשים גדולים‪ .‬אצבעות הרגל צרות‪,‬‬ ‫נחשבים לתת־משפחה של הזיקיתיים [‪ .]599‬לכן‪ ,‬בסקירות מסוימות‪ ,‬מידע‬
‫החמישית חורגת מעבר לראשונה‪ .‬קשקשי הזנב נוטים ליצור‬ ‫על החרדוניים מסתתר תחת כותרת הזיקיתיים [‪.]413 ,404a‬‬
‫טבעות‪ .‬ברוב המינים בזכר (ובמינים מעטים בנקבה) קבוצת‬
‫קשקשים בלוטיים לפני פתח הביב ולרוב עוד אחת באמצע‬ ‫המשפחה נפוצה באוסטרליה ובעולם הישן בלבד‪ :‬באפריקה‪ ,‬ובאסיה‬
‫הדרומית (צפונה עד ‪ 45°N‬בקירוב)‪ .‬רוב המינים נמצאים באזורים‬
‫הבטן [‪.]937b‬‬
‫הטרופיים ובייחוד באזור האוריינטלי‪.‬‬
‫מינים בסוג ופיצולו‪ :‬בסוג לפחות ‪ 15‬מינים [‪ .]200‬שני מחקרים חדשים‪,‬‬
‫שנסמכו על בדיקות דנ"א‪ ,‬מרמזים שבמסגרת הסוג למין הישראלי עמדה‬ ‫אורח חיים‪ :‬מינים רבים שוכני עצים והם מטפסים וקופצים זריזים‪ .‬ישנם‬
‫קצת מיוחדת (גם בתפוצה) [‪ .]968 ,505‬מחקר חדש שנסמך על מורפולוגיה‬ ‫אפילו מינים דואים — הסוג ‪ Draco‬בדרום־מזרח אסיה ואינדונזיה‪ .‬שאר‬
‫פיצל את הסוג למספר סוגים שאחד מהם‪ ,Stellagama ,‬מכיל רק את‬ ‫המינים שוכני קרקע וחלקם דרי חולות‪ ,‬אחדים מתחפרים בזריזות בחול‬
‫המין הישראלי [‪ .]202‬חידוש זה אינו מיושם כאן (כי הפרסום אינו עומד‬ ‫החופשי‪ .‬אין במשפחה מינים תת־קרקעיים מנווני גפיים‪ .‬בסך הכול זוהי‬

‫באמת המידה המדעית של חשיפת השיטות)‪.‬‬ ‫משפחה "מצליחה" ורבגונית‪.‬‬
‫החרדוניים הם יומיים‪ ,‬וכל המינים המקומיים הם תלויי שמש‬
‫תפוצה‪ :‬מרכז אסיה‪ ,‬מצפון הודו מערבה עד איי הים התיכון‬ ‫(הליותרמיים)‪ .‬ויסות טמפרטורת הגוף נחקר בארץ בפירוט יחסי בחרדון‬
‫ומצרים [‪.]130‬‬ ‫המצוי (ראו שם)‪ .‬רובם אוכלי חרקים‪ ,‬בדרך כלל בציד מן המארב [‪,404a‬‬
‫‪ .]413‬סוגים מסוימים‪ ,‬וכנראה כל המינים המקומיים‪ ,‬ניזונים גם בצמחים‬
‫בארץ‪ :‬מין אחד‪ ,‬החרדון המצוי‪ ,‬אך מובחנים בו כמה תת־‬
‫מינים‪ .‬הסיסטמטיקה בחלק הים תיכוני של ישראל (וגם של‬ ‫ומוגדרים אוכלי־כול (אומניבורים)‪ .‬מעטים הם בעיקר צמחוניים‪.‬‬
‫שכיחות הפצעים ברגליים האחוריות של שמונה מינים של חרדוניים‪,‬‬
‫ירדן) ממתינה למחקר [‪.]1579‬‬ ‫לרבות כל המינים שבישראל‪ ,‬נסקרה במרכזו של מחקר שערך השוואה‬
‫בין המינים‪ .‬במחקר נמצא שככל שיש במין נטייה לפציעות רבות יותר‬
‫‪Laudakia stellio (Linnaeus,‬‬ ‫חרדון מצו י‬ ‫ברגל ימין‪ ,‬כך גם מבחינה מורפולוגית — בממוצע במין — רגל ימין‬
‫‪1758) sspp.‬‬ ‫ איורים ‪119-113 ,63-59 ,57 ,56 ,52 ,44‬‬ ‫היא המפותחת יותר (לפי מניין הקשקשים לאורך האצבעות)‪ .‬כך סיפקו‬
‫החרדוניים דוגמה לכך שלליקויים הקטנים בסימטריה‪ ,‬השכיחים ברגלי‬
‫תיאור‪ :‬חרדון גדול‪ ,‬בארץ עד ‪ 140‬מ"מ ראש וגוף ועוד בממוצע ‪-120%‬‬ ‫לטאות‪ ,‬יש משמעות תפקודית (ראו הערה בחרדון–צב ההדור) [‪.]1317‬‬
‫‪ 150%‬לזנב‪ ,‬לפי הזוויג והאוכלוסייה; מגושם ומחוספס הודות לקשקשים‬
‫רבייה‪ :‬חרדוניים רבים מנהלים תקשורת חזותית הגלויה לעין האדם‪ .‬הם‬
‫הגבשושיים והקוצניים המצויים בקבוצות בין הקשקשים הזעירים‪ .‬הראש‬ ‫מאותתים בצבעים המשתנים בקלות‪ ,‬ובשפת גוף הכוללת מגוון עמדות‬
‫("פוזות") ותנועות ראווה‪ .‬בעת ההזדווגות יש זכרים האוחזים בעורף‬
‫משולש; בעיקר בזכרים בוגרים יש ניבים ברורים‪ .‬עור התוף של האוזן‬ ‫הנקבה בנשיכה‪ ,‬למשל חרדון סיני‪ ,‬ויש שלא‪ :‬למשל חרדון–מתחפר‪,‬‬
‫גלוי וגרמית השמע נשקפת בעדו‪ .‬הטפרים ארוכים וחדים‪ .‬קשקשי הזנב‬
‫קוציים וערוכים בדורים‪ ,‬שתי טבעות לפרק‪ .‬הזנב אינו ניתק בקלות כי‬ ‫‪ ,Phrynocephalus‬הנמצא בדרום ירדן [‪( ]112b‬איור ‪.)112‬‬
‫כדרך הסוג והמשפחה אין בו סדקי אוטוטומיה‪ ,‬אלא הוא מסוגל להיקרע‬ ‫כל המינים המצויים בישראל מטילים ביצים בעלות קליפה קלפית‪,‬‬
‫במישור האמצע הדק של חוליה ואולי גם בין החוליות‪ .‬הזנב המחודש‬ ‫כלומר ההתפתחות תלויה בלחות‪ .‬גודל התטולה ‪ 20-2‬ביצים ואף יותר‪,‬‬

‫קצר בדרך כלל ודמוי אלה אך אינו מעובה בהרבה מהמקורי; קשקשיו‬ ‫ובתחום המין משתנה במתאם‪ ,‬בין היתר‪ ,‬עם גודל האם‪.‬‬
‫אחידים ומראהו מזכיר אצטרובל מוארך [‪( ]1278a‬איורים ‪.)58 ,57‬‬
‫בארץ (וגם בסיני) ארבעה סוגים מדעיים המובחנים כדלקמן‪:‬‬
‫הסוג ‪ Laudakia‬נסקר בפרוטרוט‪ ,‬לרבות היבטים שונים‪ ,‬בעבודת‬
‫הדוקטור של באיג [‪.]200‬‬ ‫‪ 1.‬הזנב קוצני ועליו קוצים ברורים שערוכים בדורים לפי הפרקים ‪2. .‬‬

‫צבע הגב אפור בעיקרו‪ ,‬לפעמים נוטה לשחור‪ ,‬לחום או לצהבהב;‬ ‫‪ .--‬הזנב חלק‪ ,‬חסר דורי קוצים ‪3. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫בדרך כלל יש לאורך השדרה כמה כתמים בהירים‪ ,‬צהובים או בצבע‬ ‫‪ 2.‬כסות הגב קשקשי גריסים עדינים ואחידים‪ .‬הזנב עבה וכל פרק מכוסה‬

‫חלודה‪ .‬ברקע השחרחר לפעמים קבוצות קשקשים תכולים מבהיקים‪.‬‬ ‫בדור יחיד של קשקשים קוציים ‪. . . . . . . .‬חרדון–צב ‪Uromastyx‬‬
‫הגרון‪ ,‬בעיקר בזכרים‪ ,‬מנומר שחור ולבן‪ .‬הבטן אפורה פחות או יותר‪.‬‬
‫‪ -. -‬חלק מקשקשי הגב מוגדלים ומקורנים‪ ,‬הזנב דק ובכל פרק שתי‬
‫כהות הצבע משתנה מאוד לפי הטמפרטורה [‪1‬ב]‪.‬‬
‫טבעות קשקשים ‪(. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬סוג שימושי עברי)‬

‫חרדון (חרדון מצוי) ‪Laudakia‬‬ ‫ ‬

‫‪ .3‬האוזן גדולה ועור התוף גלוי‪ .‬ברגל האחורית האצבע השלישית היא‬

‫הארוכה ביותר‪ .‬הגפיים ארוכים מאוד ‪(. . . . . . .‬סוג שימושי עברי)‬

‫חרדון (חרדון סיני) ‪Pseudotrapelus‬‬ ‫ ‬

‫‪ .--‬האוזן קטנה ואת עור התוף מסתירים חלקית קשקשים קוציים‪ .‬ברגל‬

‫האחורית האצבע הרביעית היא הארוכה ביותר‪ .‬הגפיים ארוכים‬

‫פחות ‪( . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬סוג שימושי עברי) חרדון‬

‫(חרדון חולות וחרדון מדבר) ‪Trapelus‬‬ ‫ ‬

‫‪Genus Laudakia‬‬ ‫סוג שימושי עברי‪ :‬חרדון ‬
‫‪Gray, 1845‬‬ ‫ ‬

‫הסוג הזה נכלל עד ‪ 1980‬בסוג ‪.]1061[ Agama‬‬

‫איור ‪ .57‬תצלום ותצלום רנטגן של זנב מתחדש (רגנרציה) של חרדון מצוי‬ ‫אפיון הסוג המדעי‪ :‬הגוף משוטח‪ ,‬בלי רכס גב; הראש משוטח‪,‬‬
‫(‪ .)HUJ-R 13252( )Laudakia stellio‬במקום דורי קשקשים קוציים‪ ,‬בחלק‬ ‫בלי כיס גולארי‪ ,‬ומשולש פחות או יותר‪ .‬עור התוף גלוי ופחות‬
‫או יותר בשטח העור‪ ,‬קוטרו לפחות כמחצית קוטר העין‪ .‬קפל‬
‫המחודש יש רק קשקשים זעירים‪ ,‬ובמקום חוליות רק צינור (חרוט) סחוס‪.‬‬ ‫בחזית הכתף נוטה להתחבר לקפל הגולארי‪ .‬קשקשי הגב שווי‬