Page 108 - MOSAD BIYALIK-zochalim.MOSAD BIYALIK-zochalim.1A

‫‪Pg: 108 - 7-Front 21-06-15‬‬ ‫‪108‬‬
‫הזוחלים של ארץ ישראל‬

‫האי ערב לפחות עד העיר ח'איל (פרטים במוזיאון הבריטי) ונטען שגם‬ ‫איור ‪ .58‬תצלום ותצלום רנטגן של זנב ממוזלג בחרדון מצוי (‪Laudakia‬‬
‫עד ריאד [‪ ;)]114‬כמו כן בצפונה של מצרים האפריקנית‪ .‬כאן הממצא‬ ‫‪ :)stellio‬זנב מחודש צמח מנקודת פגיעה חלקית בזנב המקורי (‪HUJ-R‬‬
‫הדרומי ביותר הוא ממחוז אסואן [‪ .]1494b‬בהיות החרדון המצוי רחב‬
‫תפוצה‪ ,‬שכיח‪ ,‬גדול למדי וגם הנציג האירופי של משפחת החרדוניים‪,‬‬ ‫‪.)14610‬‬

‫הוא שימש במחקרים רבים ומגוונים‪.‬‬ ‫דו־פרצופיות זוויגית‪ :‬הזכרים גדולים רק במעט מהנקבות [‪ ]508‬אך ניכרים‬
‫בראש ארוך ובייחוד רחב יותר (איור ‪ )59‬ובזנב ארוך יותר (יחסית לרו"ג)‬
‫תפוצה בארץ‪ :‬בכל האזור הים תיכוני‪ .‬בסקר שנערך במשך שנים אחדות‬ ‫[‪ ;]912‬בגפיים‪ ,‬בייחוד האחוריים‪ ,‬שארוכים יותר יחסית לגוף [‪;]1093‬‬
‫בשמונה חלקות תצפית פזורות בצפון ישראל‪ ,‬זה היה הזוחל השני במספר‬ ‫ובקשקשים בלוטיים בשתי קבוצות‪ :‬קבוצה אבדומינלית לאורך אמצע‬
‫הפרטים (אחרי החומט הגמד ומקרב ‪ 24‬מינים)‪ .‬בשנים שונות שיא הפעילות‬ ‫הגחון (איור ‪ )60‬וקבוצה פראנלית‪ .‬בארץ לא נמצאו יוצאים מן הכלל הזה‪,‬‬
‫נצפה באפריל או ביוני‪-‬יולי [‪ ,]1493‬אולי בתלות באקלים באותה שנה‪.‬‬ ‫אך דווחו אוכלוסיות בסוג‪ ,‬ואף במין הזה‪ ,‬שבהן חלק מהנקבות מראות‬
‫בבתי גידול מאונכים שונים‪ .‬נעדר מרוב הנגב הדרומי‪ ,‬מכיכר ים המלח‬ ‫התפתחות‪ ,‬לפחות במידת מה‪ ,‬של קשקשים בלוטיים כאלה [‪ .]201‬במדידת‬
‫ומהערבה‪ ,‬אך קיים בהרים ובנחלים שבסביבות אילת (בהמשך לאוכלוסייה‬ ‫חרדונים מצויים ממצרים נמצא שהראש גדול יותר‪ ,‬במונחים מוחלטים‪,‬‬
‫בזכרים [‪ ,]89‬ומכאן אפשרות היפותטית שהזכרים טורפים חרקים גדולים‬
‫שבדרום סיני; ראו להלן)‪.‬‬ ‫יותר‪ .‬צבע הזכרים לעיתים כהה או "צבעוני" מצבע הנקבות‪ .‬באוכלוסיות‬

‫תת־מינים‪ :‬לחרדון המצוי שטח תפוצה נרחב ובעל שונות אקולוגית רבה‪.‬‬ ‫מסוימות דגם נימור הגרון שונה בשני הזוויגים‪.‬‬
‫מכיוון שכך‪ ,‬טבעי שהוא מפגין שונות גיאוגרפית מורפולוגית מרובה‪.‬‬
‫אבל אף שהחרדון ידוע לזואולוגיה הסיסטמטית מראשיתה‪ ,‬כי ליניאוס‬ ‫תפוצה‪ :‬סביב הקצה המזרחי של הים התיכון‪ :‬ביוון הדרומית; באיי הים‬
‫תיאר אותו בשנת ‪( 1758‬בזמנו בשם ‪ ,)Lacerta Stellio‬חלוקת המין‬ ‫התיכון (קיקלדים‪ ,‬רודוס‪ ,‬קפריסין‪ ,‬וכיו"ב)‪ .‬באסיה הדרומית־מערבית‬
‫לתת־מינים גיאוגרפיים עדיין אינה ברורה‪ .‬הערפול הזה מקניט במיוחד‬ ‫מאנטוליה [‪ ]706‬ועד עיראק [‪ ]1226b‬וכורדיסטן; דרומה עד סיני‪ ,‬ובחצי‬
‫כי המין השכיח הזה גם משמש חיית מודל במחקר ביולוגי ובהוראה‪ .‬כיום‬
‫איננו יודעים‪ ,‬למשל‪ ,‬אם סביר לפרש תיאור של דו־פרצופיות זוויגית‬
‫במקום א' בהקשר לתצפיות בהתנהגות חברתית במקום ב'; ובייחוד איננו‬
‫יודעים‪ ,‬למשל‪ ,‬אם נתונים על טמפרטורת הגוף המועדפת באוכלוסייה‬

‫ג'‪ ,‬תקפים לתכנון ניסוי בכושר ריצה באוכלוסייה ד'‪.‬‬
‫השונות הגיאוגרפית במורפולוגיה של החרדון מתבטאת בתכונות‬
‫נמדדות‪ ,‬כגון ממדי הראש (הכול‪ ,‬יחסית לגוף)‪ ,‬אורך הגפיים‪ ,‬יחס‬
‫האורך בין גף אחורי לגף קדמי‪ ,‬ובייחוד אורך הזנב; תכונות נספרות‪ ,‬כגון‬
‫מספר המגינים לאורך השפתיים או לאורך האצבעות (מלמטה); ותכונות‬
‫איכותיות‪ ,‬כגון צורת הקשקשים או מערך הצבעים‪ ,‬ובייחוד צבעי הגרון‪.‬‬
‫לא כל התכונות משתנות על פני המרחב הגיאוגרפי במקביל זו לזו‪ .‬גורם‬

‫‪Agama stellio‬‬

‫איור ‪ .59‬התפלגות צורת הראש (אורכו באחוזים מרוחבו) בזכרים (‪ )28‬ונקבות‬
‫(‪ )18‬של החרדון המצוי (‪ )Laudakia stellio ssp.‬מצפון ישראל (בפרטים‬
‫משומרים)‪.‬‬

‫מפת ממצאים‪ :‬חרדון מצוי‪ .‬הנקודות בצפון המפה מייצגות תת־מין בלתי‬ ‫איור ‪ .60‬רצועת קשקשים בלוטיים לאורך אמצע בטן של חרדון מצוי טיפוסי‬
‫מוגדר‪ ,‬חרדון מצוי צפוני‪ .‬אלה במרכז המפה מייצגות את התת־מין חרדון מצוי‬ ‫(‪ )Laudakia stellio stellio‬בולטת בזכר (משמאל) אך נעדרת בנקבה (מימין);‬

‫דרומי ואלה בדרום המפה את התת־מין חרדון מצוי אילתי*‬ ‫אצלה נראית שם רק צלקת הטבור [‪.]110‬‬