Page 240 - MOSAD BIYALIK-zochalim.MOSAD BIYALIK-zochalim.1A

‫‪Pg: 240 - 15-Front 21-06-15‬‬ ‫‪240‬‬
‫הזוחלים של ארץ ישראל‬

‫תפוצה מוגבלת אינה מעידה בהכרח על התפתחות מאוחרת ביבשת‬ ‫של הארס על ידי הזרקת כמויות ארס שונות לקבוצות עכברי ניסוי (תוך‬
‫בודדת‪ .‬יש משפחות שהיום תפוצתן מוגבלת אבל מאובניהן נמצאו בעוד‬ ‫כדי שקלול למשקלם) ולהגדיר את חוזקו של הארס על ידי כמות הארס —‬
‫יבשות‪ ,‬וכך סביר שתפוצתן נצטמצמה מסיבות אקולוגיות‪ .‬הזיקיתיים‪,‬‬ ‫משוקללת לריכוז‪ ,‬או במונחי חומר יבש‪ ,‬יחסית למשקל העכבר — שגרמה‬
‫למשל‪ ,‬שמוגבלים כיום לאפריקה ולסביבתה‪ ,‬ידועים מן הקרטיקון של‬ ‫למות מחצית העכברים שהוזרקו‪ .‬במונחים אלה ארס הצפעון השחור חזק‬
‫אסיה המזרחית; ואילו הכוחיים‪ ,‬שמצויים היום רק באפריקה‪ ,‬באסיה‬ ‫פי ארבעה מארסי הצפע המצוי‪ ,‬השפיפון והפתן השחור‪ .‬ארס האפעה‬
‫הדרומית‪ ,‬בארכיפלג האינדו־אוסטרלי ובאוסטרליה‪ ,‬ידועים כמאובנים‬ ‫חזק במקצת מאלה ואילו ארס העכן הגדול משפיע פחות — דרושה ממנו‬
‫כמות כפולה לאותה תוצאה [‪ .]57‬ברם‪ ,‬כבר אמרנו שמינים שונים רגישים‬
‫גם מאירופה ומאמריקה הצפונית‪.‬‬ ‫במידה שונה לארס נתון‪ ,‬ועכברי המעבדה אינם המזון הטבעי של הנחש‪,‬‬
‫במושגים זואוגיאוגרפיים מסורתיים [‪ ]217‬אפשר לומר שבעוד תפוצת‬
‫הצבים הימיים‪ ,‬הצבים הגלדיים‪ ,‬החומטיים והזעמניים היא קוסמופוליטית‪,‬‬ ‫אינם אויבו הפוטנציאלי‪ ,‬ואינם האדם הנשוך הפוטנציאלי‪.‬‬
‫הרי תפוצת השממיתיים‪ ,‬הנחשיליים‪ ,‬החנקיים‪ ,‬הפתניים והתניניים‬ ‫ההיבט הכמותי של יצירת הארס נחקר היטב בצפע המצוי ב־‪150‬‬
‫היא בעיקרה (אף שסוגים או מינים בודדים חורגים צפונה) תפוצה כל־‬ ‫פרטים שהוחזקו במעבדה בכלובים נפרדים [‪ .]898b‬אפשר היה לחלוב‬
‫טרופית או גונדוונית (מלשון גונדוונה — ‪ ,Gondwana‬יבשת העל‬ ‫את הארס ביעילות אחת לחודש במשך לפחות שלוש שנים‪ .‬התנובה לא‬
‫הדרומית בעידן המזוזואי שבה נכללו אמריקה הדרומית‪ ,‬אפריקה‪ ,‬חצי‬ ‫השתנתה עם צריכת המזון‪ ,‬הנשל או ההיריון‪ .‬אך בטמפרטורה גבוהה יותר‬
‫האי ההודי‪ ,‬אוסטרליה ואנטארקטיקה; בניגוד ליבשת העל הצפונית‬ ‫עלו הן הכמות הן ריכוז הארס‪ .‬הכמות המוזרקת בהכשה הייתה בטווח‬
‫לאורסיה — ‪ — Laurasia‬שבה נכללו אמריקה הצפונית‪ ,‬אירופה ואסיה)‪.‬‬ ‫‪ 190-0‬מיליגרם‪ ,‬על פי רוב פחות מ־‪ 50‬מ"ג ובממוצע ‪ 32‬מ"ג‪ .‬על פי רוב‬
‫התפוצה של החרדוניים והכוחיים היא פליאוטרופית וזו של הזיקיתיים‬ ‫הכמות המוזרקת הייתה פחות מ־‪ 15%‬מהכמות הזמינה בבלוטה‪ ,‬ובממוצע‬
‫והצפעוניים (‪ — )Atractaspididae‬אתיופית (סודנית) — שוב‪ ,‬למרות‬
‫חריגתם של מינים בודדים‪ .‬יודגש שהתפוצה של משפחות אחרות אינה‬ ‫כ־‪ .11%‬סבורים שהכמות המינימלית להריגת בן אדם היא ‪ 75‬מ"ג‪.‬‬

‫ניתנת לניסוח פשוט במושגים אלה‪.‬‬ ‫‪ 3.5‬היבט ביוגיאוגרפי‬

‫‪ 3.5.2‬תפוצה עולמית של מינים ישראליים‬ ‫‪ 3.5.1‬המשפחות המיוצגות ותפוצתן‬
‫העולמית‬
‫אך טבעי הדבר‪ ,‬שבדרך כלל לסוג תפוצה מצומצמת‬
‫מלמשפחה שאליה הוא שייך‪ ,‬ושלכל מין בסוג יש תפוצה‬ ‫למניין אחד‪ ,‬בארץ מיוצגות ‪ 20‬מתוך ‪ 60‬משפחות הזוחלים‬
‫מצומצמת עוד יותר‪ .‬לכן בשביל לייחס לטקסונים שיוך או‬ ‫שבעולם [‪ ,]531‬ורובן משפחות בעלות תפוצה רחבה בעולם‪.‬‬
‫מוצא זואוגיאוגרפי נחוץ להסכים על איזו רמה סיסטמטית‬ ‫חמש משפחות הן קוסמופוליטיות‪ ,‬כלומר נפוצות בכל היבשות‪,‬‬
‫מדברים‪ ,‬ונחוץ שהסיסטמטיקה תהיה מוסכמת‪ .‬למשל‪ ,‬מה‬ ‫להוציא אנטארקטיקה ולהוציא אזורים צפוניים ביותר ודרומיים‬
‫שיוך הזיקית הים תיכונית שלנו? המשפחה בעיקרה אפריקנית־‬ ‫ביותר שבהם האקלים הקר מגביל את תפוצת הזוחלים‪ ,‬ואלה‬
‫טרופית (כולל מדגסקר)‪ .‬הסוג התפשט לתפוצה אפריקנית־דרום־‬ ‫הן‪ :‬משפחות הצבים הימיים‪ ,‬הצבים הגלדיים‪ ,‬השממיתיים‪,‬‬
‫אסיאתית‪ .‬המין הוא ים תיכוני בדגש על צפון אפריקה‪ .‬אבל‬ ‫החומטיים‪ ,‬והנחשים הזעמניים‪ .‬לנחשים הנחשיליים והחנקיים‬
‫התת־מין שלנו הוא אנטולי־לבנטיני‪ ,‬כלומר תפוצתו מגיעה‬ ‫יש תפוצה מוגבלת יותר בכל היבשות (להוציא תמיד‬
‫אלינו מהצפון דווקא‪ ,‬ואצלנו גבולו הדרומי‪ .‬בדומה‪ ,‬משפחת‬
‫החרדוניים (‪ )Agamidae‬נפוצה ברחבי אפריקה‪ ,‬אסיה הדרומית‬ ‫באנטארקטיקה)‪.‬‬
‫ואוסטרליה; הסוג חרדון (‪ ;Agama‬לפני הפיצול [‪ )]1061‬נפוץ‬
‫על פני אפריקה ואסיה הדרומית־מערבית והמין חרדון מצוי‬ ‫שלוש משפחות מיוצגות בכל היבשות חוץ מאוסטרליה שהיא‪ ,‬יחסית‪,‬‬
‫(‪ )Laudakia stellio‬מוגבל לאזורים שמסביב למזרח הים‬ ‫המבודדת שביבשות‪ :‬משפחות הצבים היבשתיים‪ ,‬צבי הבריכות והקמטניים‪.‬‬
‫לעומתם‪ ,‬הנחשים הפתניים מיוצגים בכל היבשות להוציא אירופה‪ ,‬וזאת‬
‫התיכון (איור ‪.)61‬‬
‫גם תפוצת התנינים‪.‬‬
‫בין המינים הישראליים יש בעלי תפוצה נרחבת‪ ,‬ואחרים — תפוצתם‬ ‫שתי משפחות מוגבלות לאפריקה‪ ,‬עם "פלישה" של מינים בודדים‬
‫מוגבלת‪ .‬למשל‪ ,‬מבין הנחשים הצפעיים‪ ,‬תפוצת העכן הגדול (‪Cerastes‬‬ ‫לאזורים סמוכים‪ :‬הזיקיתיים והנחשים הצפעוניים (‪.)Atractaspididae‬‬
‫‪ ;cerastes‬לפני פיצולו למין סהרי ומין ערבי [‪ )]1623‬משתרעת על פני כל‬
‫חולות אפריקה הצפונית‪ ,‬ומזרחה על פני עיראק וחצי האי ערב (תפוצה‬ ‫הצבים הביצתיים מרוכזים בעיקר באסיה‪.‬‬
‫סהרו־ערבית [‪ .)]1555a‬לעומתו השפיפון (‪)Pseudocerastes fieldi‬‬ ‫משפחת הצבים הרכים חיה באמריקה הצפונית‪ ,‬באפריקה ובאסיה;‬
‫מוגבל לסיני‪ ,‬הנגב‪ ,‬דרום עבר הירדן ואזורים סמוכים של עיראק וערב‪.‬‬ ‫משפחת הנחשים הנימוניים חיה באמריקה הצפונית והדרומית‪ ,‬אפריקה‬
‫ואסיה הדרומית־מערבית‪ .‬שתי משפחות לטאות מצויות באוסטרליה‬
‫רק מינים מעטים תפוצתם כה מצומצמת‪ ,‬שאפשר לחשוב‬ ‫ובחלקים החמים של העולם הישן — אפריקה ואסיה‪ :‬החרדוניים והכוחיים‪.‬‬
‫עליהם כעל מינים אנדמיים‪ :‬הנחושית הנחשונית (‪Chalcides‬‬ ‫שתי משפחות אחרות נפוצות על פני העולם הישן‪ ,‬לרבות אירופה ולהוציא‬
‫‪ )guentheri‬נמצאת רק בלבנון‪ ,‬בצפון־מערב ירדן ובצפון‬
‫הארץ ובמרכזה; החרדון–צב ההדור (‪)Uromastyx ornata‬‬ ‫אוסטרליה‪ :‬הלטאיים (‪ )Lacertidae‬והצפעיים (‪.]727[ )Viperidae‬‬
‫מוגבל לדרום חצי האי סיני ובסביבתו הקרובה ביותר; עין־חתול‬ ‫מצד אחד‪ ,‬תפוצת משפחה על פני יבשות רבות עשויה לנבוע מעתיקות‬
‫אפור (‪ )Telescopus hoogstraali‬בעל תפוצה מצומצמת‬ ‫המשפחה — מהתפתחותה והתפשטותה לפני תום עידן הפרדת היבשות;‬
‫בישראל‪ ,‬דרום־מערב ירדן וסיני (שם אולי רק על הרי הדרום);‬ ‫אכן רוב משפחות הזוחלים מוכרות עוד מתקופות הקרטיקון או הטרציאר‪.‬‬
‫שממית החרמון (‪ )Cyrtopodion amictopholis‬היא אנדמית‬ ‫מצד שני אפשרית התפשטות משנית מיבשת ליבשת‪ .‬בסופו של דבר‬
‫התפוצה (של משפחה כמו של מין) היא פרי מאזן של גורמים היסטוריים‬

‫ואקולוגיים‪.‬‬