Page 127 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 127

‫מוהר"ן זכק‬  ‫‪Pg: 127 - 4-Back 21-10-25‬‬   ‫ליקוטי‬

                  ‫תורה קיג‬

‫ׁ ֶשּ ָמצִינּו ּבְ ָד ִוד הַּ ֶמלְֶך‪ָ ,‬עלָיו ַהּׁשָלֹום‪ְ ּ ,‬בבֹוא ֵאלָיו נָ ָתן ַהּנָ ִביא וכו'‪ ,‬וְ ִסּ ֵפר לֹו ַמ ֲע ֹשֵה ָהאֹוֵר ַח‬
‫(שמואל ב י"ב) ָענָה וְ ָא ַמר‪ :‬חַי ה' וכו'‪ ,‬וְ ֶאת הַּכִ ְב ָֹשה וכו'‪ֲ ,‬אז ַי נִ ְפ ַסק ַהּ ִדין ַעל ּ ָד ִוד ּכַ ֲאׁשֶר יָצָא‬
‫ִמּ ִפיו‪ .‬וְז ֶהּו וְנִ ְפָרעִין ִמן ָה ָא ָדם ִמּ ַדעְּתֹו‪ּ ,‬כְלֹו ַמר ׁ ֶשּׁשֹו ֲאלִין ּ ַד ְעּתֹו‪ .‬וְ ַאף ַעל ּ ִפי כֵן הּוא ׁשֶֹּלא‬

                 ‫ִמּ ַדעְּתֹו‪ּ ,‬כִי ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ׁ ֶש ַהּ ִדין הּוא ָעלָיו‪.‬‏_ _ _ _ _ _ _ _‬

‫(שמואל ב י"ב)‪ ,‬ענה ואמר‪" :‬חי ה' וכו'‪ ,‬ואת הכבשה" וכו'‪ ,‬אזי נפסק הדין על דוד כאשר‬
‫יצא מפיו‪ .‬ג) וזהו ונפרעין מן האדם מדעתו‪ ,‬כלומר ששואלין דעתו‪ ,‬ואף על פי כן הוא‬
‫שלא מדעתו‪ ,‬כי אינו יודע שהדין הוא עליו‪ .‬כלומר ששואלים אותו מה דעתו על ענין‬
‫פלוני והוא עונה כשהוא מפוקח‪ ,‬וזה "מדעתו"‪ .‬אבל זה שלא מדעתו‪ ,‬כי אינו מודע‬

                                               ‫שבזה דן את עצמו‪ ,‬וזה "שלא מדעתו"‪.‬‬

            ‫ליקוטים‬

‫יתברך לפעולות אדם‪ ,‬כאשר יעלו במשקל ויעשה לאיש הבא אליו‪ .‬ויחר אף דוד באיש‬
‫ופלס לדון ולגזור עליהם מה שיאות מהתגמול‪ .‬מאד‪ ,‬ויאמר אל נתן‪ :‬חי ה' כי בן מות האיש‬
‫לא יהיה הדבר נשפט כפי ערך המעשים עצמם העושה זאת‪ .‬ואת הכבשה ישלם ארבעתים‬
‫בלבד‪ ,‬במספרם כמשפטם וכפי איכותם‪ ,‬אבל עקב אשר עשה את הדבר הזה‪ ,‬ועל אשר לא‬
‫עוד עיני הבחנתו יתברך תחזינה מישרים חמל‪ .‬ויאמר נתן אל דוד‪ :‬אתה האיש‪ ,‬כה‬
‫ערך ואיכות האיש העושה הפעולות ההם מי אמר ה' אלהי ישראל‪ :‬אנכי משחתיך למלך‬
‫הוא‪ .‬כי יש בו דרכים ישתנה בהם שנוי עצמי על ישראל‪ ,‬ואנכי הצלתיך מיד שאול‪ .‬ואתנה‬
‫משפט הדין וגזירתו לאיש פרטי א' מזולתו‪ .‬לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך‪,‬‬
‫ואתנה לך את בית ישראל ויהודה‪ ,‬ואם מעט‬   ‫ועם שתהיה פעולה א' עצמה‪ ,‬יהיה השכר או‬
‫ואספה לך כהנה וכהנה‪ .‬מדוע בזית את דבר‬   ‫העונש בלתי שוה בפחות ויתר‪ ,‬כפי השתנות‬
‫ה' לעשות הרע בעינו? את אוריה החתי הכית‬
‫בחרב‪ ,‬ואת אשתו לקחת לך לאשה‪ ,‬ואותו‬                   ‫וערך הפרטי הפועל אותה‪ .‬ע"כ‪.‬‬

‫ג) בשמואל ב' (יב‪ ,‬א‪-‬ד)‪ :‬וישלח ה' את נתן הרגת בחרב בני עמון‪ .‬ועתה לא תסור חרב‬
‫אל דוד‪ ,‬ויבא אליו ויאמר לו‪ :‬שני אנשים היו מביתך עד עולם‪ ,‬עקב כי ביזיתני ותיקח את‬
‫בעיר אחת‪ ,‬אחד עשיר ואחד ראש‪ .‬לעשיר אשת אוריה החיתי להיות לך לאשה‪ .‬כה אמר‬
‫היה צאן ובקר הרבה מאד‪ .‬ולרש אין כל כי אם ה'‪ :‬הנני מקים עליך רעה מביתך‪ ,‬ולקחתי את‬
‫כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם נשיך‬
‫ועם בניו יחדיו‪ ,‬מפתו תאכל ומכוסו תשתה לעיני השמש הזאת‪ .‬כי אתה עשית בסתר‪,‬‬
‫ובחיקו תשכב ותהי לו כבת‪ .‬ויבא הלך לאיש ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד‬
‫העשיר‪ ,‬ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות השמש‪ .‬ויאמר דוד אל נתן‪ :‬חטאתי לה' וכו'‪.‬‬
                                        ‫לאורח הבא לו‪ ,‬ויקח את כבשת האיש הראש‬
   122   123   124   125   126   127   128   129   130   131   132