Page 128 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A

‫מוהר"ן‬ ‫‪Pg: 128 - 4-Front 21-10-25‬‬ ‫חכק ליקוטי‬

‫תורה קיג‬

‫וְ ָהעִנְיָן הּוא ָע ֹמק ְמאֹד‪ֵ ,‬איְך ׁשֹו ֲאלִין ּכָל ָא ָדם‪ּ .‬כִי ּבְכָל הַּ ִדּבּוִרים וְּ ִסּפּוִרים ׁשֶ ָא ָדם ׁשֹו ֵמ ַע‪,‬‬
‫יִ ְמ ָצא ׁ ָשם ּ ְד ָבִרים ּגְבֹו ִהים וְָר ִמים‪ְ ,‬ו ָצִריְך לִּז ָ ֵהר ּבָז ֶה ְמ ֹאד‪ ,‬לִבְלִי לִגְמֹר ַהּ ִדין ַעד ׁשֶּ ְיׁשַּנֶה‬
‫וִיׁשַּלֵׁש‪ּ ,‬כִי הּוא ַסּכָנַת נְ ָפׁשֹות‪ְ .‬ו ַהּ ְדבִָרים ַעּ ִתיקִים‪ּ ,‬כִי ֵיׁש ּ ָבז ֶה ּבְ ִענְ ַין סִּפּוֵרי ּ ְד ָבִרים ִענְ ָינִים ‪4‬‬
‫ּגְבֹו ִהים‪ :‬וְז ֶה (ברכות ה‪ֲ ' :):‬חבִי ִבין ָעלֶיָך יִּסּוִרין ָא ַמר לֹו ֹלא הֵן וכו'‪ַ ,‬הב לִי ְי ָדְך‪ ,‬יְ ַהב לֵּה יְ ָדא‬
‫וְאֹו ְק ֵמּה'‪ּ .‬כְלֹו ַמר ִאם ֵאין ַאּ ָתה חָ ֵפץ ּבָהֶם‪ ,‬הַב לִי יְ ָדְך ַעל ז ֶה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵאין ַאּ ָתה רֹו ֶצה ּבָ ֶהם‬

‫ּבֶ ֱא ֶמת‪ֲ .‬אזַי יְהַב לֵּה ְי ָדא‪ ,‬וְאֹו ְק ֵמּה‪_ _ _ _ _ _ _ _.‬‬

‫והענין הוא עמוק מאד‪ ,‬איך שואלין כל אדם‪ ,‬כי בכל הדבורים וסיפורים שאדם‬
‫שומע‪ ,‬ימצא שם דברים גבוהים ורמים‪ ,‬וצריך לזהר בזה מאד‪ ,‬לבלי לגמור הדין עד‬
‫שישנה וישלש‪ ,‬כי הוא סכנת נפשות‪ .‬והדברים עתיקים‪ ,‬כי יש בזה בענין סיפורי דברים‬

‫עניינים גבוהים‪.‬‬
‫וזה (ברכות ה‪" :):‬חביבין עליך יסורין? אמר לו‪ :‬לא הן [ולא שכרן] וכו'‪ ,‬הב לי ידך (תן לי‬
‫ידך)‪ ,‬יהב לה ידא ואוקמיה (נתן לו ידו והקימו)"‪ .‬כלומר אם אין אתה חפץ בהם‪" ,‬הב‬
‫לי ידך" על זה‪ ,‬שאין אתה רוצה בהם באמת‪ ,‬אזי "יהב לה ידא ואוקמיה"‪ ,‬ד) וזה מעין‬
‫האמור לעיל‪ ,‬שיש מצב שהאדם נידון לפי גילוי רצונו‪ ,‬וכיון שפסק על עצמו לא הן ולא‬

‫שכרן‪ ,‬לכן נתן לו ידו להקימו‪ ,‬וזה בגדר תקיעת כף‪.‬‬

‫ליקוטים‬

‫ד) בגמרא (ברכות ה‪ :):‬רבי יוחנן חלש‪ ,‬יוחנן חלש‪ ,‬עאל לגביה ר' חנינא‪ ,‬א"ל חביבין‬
‫עליך יסורין‪ .‬א"ל‪ ,‬לא הם ולא שכרם‪ .‬א"ל‬ ‫עאל לגביה רבי חנינא‪ ,‬אמר לו‪ ,‬חביבין עליך‬
‫הב לי ידך‪ ,‬יהב ליה ידיה ואוקמיה כו'‪ .‬כבר‬ ‫יסורין? אמר לו‪ ,‬לא הן ולא שכרן‪ .‬אמר לו‪,‬‬
‫הודעתיך בפסוק ידע שור קונהו כו'‪ ,‬כי בשם‬ ‫הב לי ידך‪ ,‬יהב ליה ידיה ואוקמיה‪ .‬אמאי‪,‬‬
‫יל"י שהוא שם השני של שם ע"ב‪ ,‬בו העלה‬ ‫לוקים רבי יוחנן לנפשיה? דהא רבי חיא בר‬
‫מרע"ה לארונו של יוסף‪ ,‬ושם נתבאר טעמו‪.‬‬ ‫אבא חלש‪ ,‬ועאל לגביה רבי יוחנן‪ ,‬ואמר ליה‪,‬‬
‫וגם סגולת זה השם להקים את החולה‬ ‫חביבין עליך יסורין? אמר ליה‪ ,‬לא הן ולא‬
‫מחוליו‪ .‬ולכן נרמז בר"ת‪ ,‬יהיב ליה ידיה‪,‬‬ ‫שכרן‪ .‬אמר ליה‪ ,‬הב לי ידך‪ ,‬יהב ליה ידא‬
‫שהוא ר"ת יל"י‪ ,‬ובכן ואוקמיה כו'‪ .‬ולכן‬ ‫ואוקמיה‪ .‬וליקום איהו לנפשיה? אמרי‪ ,‬אין‬
‫צריך שיאמר לחולה‪ ,‬הב לי ידך‪ ,‬ואז יתן ידו‬
‫חבוש מתיר את עצמו מבית האסורין‪.‬‬

‫ובשער מאמרי רז"ל (ברכות‪ ,‬א)‪ :‬מאמר החולה‪ ,‬ואז יאמר לו המעמיד אותו יהב ליה‬
‫בגמרא בברכות פ"א‪ ,‬דף ה' ע"ב‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ר' ידיה ואוקמיה‪ ,‬ויכוין בר"ת של השם הנזכר‪.‬‬