Page 168 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 168

‫מוהר"ן‬  ‫‪Pg: 168 - 6-Front 21-10-25‬‬              ‫חסק ליקוטי‬

             ‫תורה קיט‬

‫ָא ְמרּו ַרּבֹו ֵתינּו‪ ,‬ז ִכְרֹונָם לִ ְבָרכָה (ברכות לג)‪ּ' :‬כָל ִמי ׁ ֶש ֵאין ּבֹו ּ ֵד ָעה ָאסּור לְַר ֵחם ָעלָיו'‪ּ ,‬כִי ִאם‬
‫ֵאין ּבֹו ּ ֵד ָעה ֵאין ּבֹו ַר ֲח ָמנּות‪ּ ,‬כִי ּכַ ַעס ּ ְב ֵחיק ּכְסִילִים יָנּוחַ‪ַ .‬על ּכֵן ָאסּור לְַר ֵחם ָעלָיו‪ּ ,‬כִי 'ּכָל‬
‫ַה ְמַרחֵם ְמַרחֲ ִמין ָעלָיו' ּכַּנַ"ל‪ֲ ,‬אבָל ִאם ֵאין ּבֹו ַרחֲ ָמנּות ָאסּור לְַר ֵחם ָעלָיו‪ .‬נִ ְמ ָצא ז ֶה ַהחֹולֶה‬

           ‫ׁ ֶשּ ָצִריְך לְַר ֲח ִמים‪ ,‬צִָריְך ׁשֶּ ִיהְיֶה לֹו ַרחֲ ִמים ַעל ֲא ֵחִרים‪ ,‬וְז ֶה ּ ָתלּוי ּ ְב ַד ַעת ּכַּנַ"ל‪.‬‬
‫ְוׁשַּבָת הִיא ּבְ ִחינֹות ּ ַד ַעת‪ּ ,‬כִי ּכָל יְמֹות ַה ֹחל ּכְ ִתיב (במדבר י"א)‪ׁ" :‬שָטּו הָ ָעם ְולָקְטּו"‬

‫ּבִׁ ְשטּו ָתא‪ּ ,‬כְמֹו ׁשֶּכָתּוב ּבַּ ֹזהַר (בשלח דף ס"ג)‪ֲ ,‬א ָבל ּבְׁשַּ ָבת נִ ְמׁ ָשְך ַהּ ַד ַעת לְכָל ֶא ָחד‪ְ .‬וז ֶה_ _ _ _ _ _ _ _‬
‫סי' ק"ה)‪ .‬ד) ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לג)‪" :‬כל מי שאין בו דעה אסור‬
‫לרחם עליו"‪ .‬כי אם אין בו דעה אין בו רחמנות‪ ,‬כי "כעס בחיק כסילים ינוח"‪ ,‬על כן‬
‫אסור לרחם עליו‪ ,‬כי "כל המרחם מרחמין עליו" כנ"ל‪ ,‬כמ"ש חז"ל (קהלת רבה ז‪ ,‬טז)‪" :‬כל‬
‫המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים"‪ .‬אבל אם אין בו רחמנות אסור לרחם‬
‫עליו‪ .‬נמצא זה החולה שצריך לרחמים‪ ,‬צריך שיהיה לו רחמים על אחרים‪ ,‬כמו שנאמר‬
‫(בבא קמא צב‪'" :).‬כל המבקש רחמים על חבירו‪ ,‬והוא צריך לאותו דבר‪ ,‬הוא נענה תחילה"‬

                                                                 ‫וזה תלוי בדעת כנ"ל‪.‬‬
‫ושבת היא בחינות דעת‪ ,‬ה) כי כל ימות החול‪ ,‬כתיב (במדבר י"א)‪" :‬שטו העם ולקטו"‪,‬‬
‫בשטותא‪ ,‬כמו שכתוב בזהר (בשלח דף ס"ג)‪ ,‬ו) אבל בשבת‪ ,‬נמשך הדעת לכל אחד‪ .‬וזה‬

                                       ‫ליקוטים‬

‫ד) ברמד"ו (קהלת‪ ,‬עמ' פ"ט)‪ :‬לפי שהכעס ליחה ונתחלשו כחותיו‪ ,‬ומה לו להתרעם על‬
‫אינו מוצא מנוחה והתישבות אלא בלבם של דבר שהוא שוה לרוב הזקנים‪ ,‬בהיותו מצד‬
‫הכסילים‪ ,‬מה שאין כן בלבם של החכמים הטבע‪ .‬ואם תרעומתו על העניות‪ .‬הלא כבר‬
‫שמגרשים אותו מיד‪ ,‬לפי שיודעים את רעתו ידוע‪ ,‬שגלגל הוא שחוזר בעולם‪ .‬וכו'‪.‬‬
                                       ‫ואת קלקולו‪ .‬וגם זהו הטעם שאמר ״בחיק״‬
‫ה) בבני יששכר (ניסן‪ ,‬ד)‪ :‬והנה נתן לנו‬  ‫ולא ״בלב׳׳ כי הכסילים נושאים אותו בחיקם‪,‬‬
‫כאשר ישא האומן את היונק‪ ,‬ומצדם היא הש"י יום שבת קדשו‪[ ,‬שבת הוא] יום הדעת‬
‫יניקתו בדברי ריבות שלהם‪ .‬ואינם יודעים כדכתיב לדעת כי אני ד' מקדשכם [שמות‬
‫דכעס היינו ס״ם חייבא‪ ,‬כבד כועס‪ ,‬שמתחבר לא יג]‪ ,‬ביום זה יש בנפש התגברות הדעת‬
‫עמהם ומחטיאם וגורם את רעתם‪ .‬וגם זהו דקדושה‪ ,‬וזהו שאמרו רז"ל [שבת י ע"ב]‬
‫הטעם שאמר ״אל תבהל ברוחך לכעוס״ אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית‬
‫כי הבהלה מצד הס״א‪ ,‬והכעס הוא הגורם גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל‬
‫שמתאחזת ברוחו של הכסיל ומתישבת בלבו‪ .‬לך והודיעם (היינו תתן להם הדעת‪ ,‬כי משה‬
‫והנה כבר ידוע‪ ,‬שלפי הרוב האדם נעשה כעסן סוד הדעת דכתיב ביה אשר ידעו ד' [דברים‬
        ‫וזעף‪ ,‬כשיזקין או יעני‪ .‬כי זק״ן עולה כמנין לד י])‪.‬‬
                                       ‫זק"ן ואביוז״ו בלע״ז‪ .‬ויש תמיד בפיהם של‬
‫ו) בזוה"ק ע"פ הסולם (בשלח‪ ,‬שצח‪-‬ת)‪:‬‬     ‫אלו התרעומת על השינוי‪ .‬ואם היו חכמים‪,‬‬
‫בודאי לא היתה זאת התרעומת בפיהם‪ ,‬כי ואלו שלא נמצאו בני אמונה‪ ,‬מה כתוב בהם‪,‬‬
‫כבר ידוע שימי הזקנה הם ימי הרעה לענין שטו העם ולקטו‪ .‬מהו שטו‪ ,‬שטות היו‬
‫הדברים הנוגעים אל הגוף‪ ,‬כי כהתה עינו ונס לוקחים לעצמם‪ ,‬משום שלא היו בני אמונה‪,‬‬
   163   164   165   166   167   168   169   170   171   172   173