Page 324 - M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.1A
P. 324

‫‪Pg: 324 - 11-Front 21-12-05‬‬

                                     ‫ַל ְנ ִּתי ְּבת ֹו ְך ִצ ּפ ֹור ְּגד ֹו ָלה‬
                                                      ‫ַּב ֹחׁ ֶש ְך‬

                                     ‫ׁ ָש ְדד ּו ֶאת ַה ִּצ ּפ ֹור ַה ָ ּי ָפה‬
                                                      ‫ַּב ֹחׁ ֶש ְך‬

                                      ‫ֶנ ֱא ַב ְק ִּתי ִעם ַה ִּצ ּפ ֹו ִרים‬
                                                      ‫ַה ַּל ְי ָלה‬

                                     ‫ֹלא ָה ְי ָתה ִצ ּפ ֹור ָלל ּון ָּב ּה‬

‫ב״שיר בשלושה קצבים״ מעובד טקסט שירי זעיר אחד בשלושה מודוסים‬
‫מוזיקליים‪ :‬סטקטו אדג׳ו‪ ,‬סטקטו סקרצו‪ ,‬לגטו‪ .‬בחינה מוזיקלית של השירים‬
‫תחשוף את יכולתה הטכנית הגוברת והולכת של המשוררת‪ .‬כך נראות אותן‬

             ‫שורות כשהן מנוגנות במודוס הסטקטו אדג׳ו‪ ,‬ולעומתו – בלגטו‪:‬‬

   ‫ּו ִבׁ ְש ַעת ַה ִּצ ֳּפ ִרים‬     ‫ׁ ְש ַעת ַה ִּצ ֳּפ ִרים		‬
   ‫נ ֹו ְסע ֹות ַה ִּצ ֳּפ ִרים‬      ‫נ ֹו ְסע ֹות ַה ִּצ ֳּפ ִרי	ם	‬
‫ְור ּו ַח ּב ֹו ָכה ִלי ְּב ֵבי ִתי‬  ‫ר ּו ַח ּב ֹו ָכה ַל ִּצ ֳּפ ִר	ים	‬

‫לכאורה ההבדלים מזעריים‪ ,‬אבל קורא שמאזין להם באוזן כרויה יבחין בהם‬
‫ואף יבין את משמעותם‪ .‬האדג׳ו ממחיש התרחשות עכשווית; הלגטו –‬
‫סיפור על אודות התרחשות זו‪ .‬באדג׳ו הזמן הוא אחד‪ ,‬אף שהסטקטו כאילו‬
‫קוטע אותו; בלגטו נחלקת ״שעת הציפורים״ לשתי חטיבות‪ :‬באחת נוסעות‬
‫הציפורים; בשנייה נשמעת הרוח הבוכה בבית הדוברת‪ ,‬שהיא ביטוי לאבלות‬
‫של מי שנשארה שוממה בביתה לאחר ש״נסעו״ הציפורים‪ ,‬והיא לא הצטרפה‬
‫אליהן במסען אל העיר ה״אינסופית״‪ .‬בסקרצו ממחישים המקצב והחזרות‬
‫מצב נסער‪ ,‬נרגש‪ ,‬אפילו מתלהם‪ .‬כאן אין לא התרחשות ואף לא סיפור על‬
‫אודותיה‪ .‬במקומם מופיע‪ ,‬כמו בסונטה‪ ,‬פיתוח של הנושא במקצב מהיר‪,‬‬
‫סוער‪ ,‬עמוס ריגוש‪ ,‬שמגיע לשיאו בהכפלה הקונצרטנטית של האקורד המסמן‬

    ‫את יעדן של הציפורים‪ :‬״אל חומות האינסופית ‪ /‬אל חומות האינסופית״‪.‬‬
‫המשוררת עצמה יודעת בשלב זה היטב‪ :‬״אני כבר יכולה לכתוב שיר״‬
‫(עמ׳ ‪ .)*52‬אין ״קשר הכרחי״ בינה ובין הדברים המתרחשים מחוצה לה‬
‫והנשקפים אליה בעד חלונה‪ .‬הם לא ימנעו בעדה להתרכז בעצמה ובמאמציה‬
‫להעלות על הכתב ״זמן מקום תיאור מצב״‪ ,‬אפילו מדובר בזמן מותה‪ .‬הרי גם‬
‫״מצב״ המיתה‪ ,‬מקומה ומועדה ניתנים ל״תיאור״‪ .‬ואכן אלישע כותבת בשלב זה‬
‫כמה שירי מקום‪ ,‬מצב ואווירה רגועים ומשוכללים למדי‪ ,‬כגון השיר התמציתי‬
‫על ישיבה על גבי גל אבנים בשעת בין ערביים של חורף מתוך ״מנוחה לבנה‬

                                     ‫‪ | 324‬דן מירון‬
   319   320   321   322   323   324   325   326   327   328   329