Page 322 - M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.1A
P. 322
Pg: 322 - 11-Back 21-12-05
של אחות בית הספר בתלמיד שנפצע .צריך ״לנקות״ את הכאב ,לבודד את
מקום הפצע לכתם אדום אחד ,ש״לא יהיה כאפר״ .בהזדמנות זו אפשר גם
להתגבר באמצעות ״המים הנתונים״ על ״צחנה״ העולה מן השיער .בוודאי,
הפצע ,אפילו הוא מנוקה ,רחוץ וחבוש ,לא יחדל להיות פצע ,ואולי גם המים
לא יגברו לחלוטין על הצחנה ,שהיא תוצאה של הזנחה ממושכת .אבל בשני
המקרים יצמצם הטיפול הסניטרי את המפגע ,יסיר ממנו את הכיעור (״אפר״,
״צחנה״) והלכלוך ,וכך יקרב את הדוברת אל ״יפי הדברים״ ,שבו היא תנסה
להתרכז :״אבוא להאזין /שתיקת הדברים״ .כך אולי ייווצר קשר בין ״האדם
הבוכה /לאדם הצוחק״ ,בין ״יפי השמחה ליפי הבכייה״; הפער ייסגר ,לפחות
בחלקו; האדם האובד ,ההומלס ,ימצא נתיב אל ביתו.
אבל הסינתזה המבוקשת אינה מצויה למשוררת בכל עת .אדרבה ,היא
נדירה ,וגם בבואה היא חמקנית .היופי הוא ״כמעט בלתי אנושי״ ,ו״אי־אפשר
לידי הפשוטה שתיגע״ בו .הכמיהה ליופי אנושי ,יופיו של הגוף ,היא ״בלתי
אפשרית״ (עמ׳ .)8הגוף כשהוא לעצמו הוא גוש של אפלה ,או משהו שדומה
לבלון של אפלה ,שנושפים לתוכו את החושך בנשיפת שפתיים (כך בסיום
השיר ״יופי כמעט בלתי אנושי״ ,שהעניק לקובץ את כותרתו האונומטופאית
המופלאה) .הוא ״בשר קרוע בגוף אישה חשוך״ (שם) .המשוררת נותנת ביטוי
מרוכז ופוצע לתחושה זו של גולמיות הגוף וחשכותו:
ֵעי ַני ָנ ְפל ּו ַעל ִּפ ְטמ ֹו ַתי
ְו ַה ִּס ְמ ָטה ָחׁ ְש ָכה
ֹלא ָה ָיה ק ֹול ְו ֹלא א ֹור
ַרק ְּתח ּוׁ ַשת ַמ ָּגע
ׁ ְש ֵּתי ַּכ ּפ ֹות ָי ַד ִים ׁ ְש ֵּתי ְּפ ָטמ ֹות
ֵעי ַני ַעל ִּפ ְטמ ֹו ַתי ָנ ְפל ּו
ֵאי ִני ֶא ָּלא ּג ּוף
(עמ׳ )13
שירתה המוקדמת של אלישע כמעט אינה משתחררת מתחושה בולמת זו של
״היות גוף לבד״ (עמ׳ ,)15המתקשרת במחלה (״פירות אלה פירות חולים״,
עמ׳ ;*42וראו השירים על מחלת האב ומותו ,עמ׳ ,)*44 ;16בבדידות וגם
במוות .עבודת התיווך הפנימי המוטלת על הדוברת מייגעת אותה ולעיתים גם
מייאשת אותה .״עייפת־נדוד״ היא מתנערת מחיפוש האור (עמ׳ ;)*17אפילו
היופי ״כבר נמאס״ (עמ׳ .)*41נוכחות המוות נעשית קרובה ומוחשית:
| 322דן מירון
