Page 321 - M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.1A
P. 321
Pg: 321 - 11-Front 21-12-05 1
עצמה במגע אוהב ,אבל ״קשה לגעת בחושך או במחשבה /ובייחוד קשה לגעת
במחלה שנפש חולה״ (עמ׳ .)12היא מחפשת ״שושנה בלי קוצים״ ,אבל פניו של
האהוב ״חרושות זיפים״ .היא מחפשת ״מושאי אהבה״ ,אבל אינה יכולה לזכור
אלא את שמה הפרטי ושם המשפחה .היא נשארת מוקפת אפלה ,״עכשיו אדם
הוא חושך״ (עמ׳ .)*6יש גם הפרעות מובנות אל תוך המימוש של האהבה ,כגון
פחד מאונס (ראו השיר על הרומאים האונסים את וירג׳יניה ,עמ׳ ,)*27ולעומתו
הפחד המשתמע מטורים כגון ״הוא כבר חולף רבות כוח גברא /הוא תש עליי
בנוף הזה להיחלץ עליי״ (עמ׳ .)*23
בסופו של דבר ,על הדוברת בשירי הקובץ לפתור את בעיית חוסר המגע
בין העצמי לעולם בכוחות עצמה .ספק אם אובייקט אנושי יכול לסייע לה
בכך .לה עצמה מודעים היטב ה״תרגילים״ הנפשיים שעליה לתרגל בדרך אל
הפתרון החומק ממנה לפי שעה .אלה הם תרגילי חיבור ותנועה .החיבור הוא
בין המוח לגוף ובין הראש ל״דברים״ .אלישע מבצעת את הקישורים בשיר
נהדר רצוף חזרות לא פוסקות על המילים ״נקשרת עכשיו״ ,ששרשורן זו בזו
יוצר רצף פונטי וריתמי היפנוטי (עמ׳ ,)*21ואת הדינמיות של החיבור היא
ממחישה בשיר הממוקד בתנועה ״לשם מכאן״ (עמ׳ .)*22כאן הוא מחוז ״אין
חפץ״ ,חיי הכאב והבדידות המוחשיים .״שם״ הוא מרחב שבו השחור ״נהפך״,
וגם מה ש״הולך ומשחיר ,הולך ומשתחר ומשתחרר״ .ה״כאן״ ״מורגש בי
[כ]חתך״ .ה״שם״ הוא שלמות ,אבל גם התרחקות והיעלמות כמו כתם צבע
של סודר אדום שנעשה לאט־לאט ל״נקודה״ ככל שגדל המרחק בין העין
הרואה לגוף העטוף בסודר האדום (התיאור מזכיר את העדות במשפט אייכמן,
עדותו של האב שבתו הקטנה ,לבושה במעיל אדום ,הורחקה ממנו בשעת
המיון באושוויץ ושולחה אל ״רחוב השמיים״ ,בדרך אל הגז והקרמטוריום,
והוא עקב אחריה עד שנעשתה לכתם אדום ואחר כך נעלמה .סטיבן ספילברג
השתמש בסצנה זו ,למרכיביה הצבעוניים ,בסרטו ״רשימת שינדלר״).
התנועה ,יש להדגיש ,היא דו־סיטרית .על המשוררת ללכת ל״שם״ ,אבל
גם לחזור ל״כאן״ .היא זקוקה לפשרות מעשיות וצנועות .כך ,למשל ,בשיר
״מה הקשר של הדברים לכאב״ (עמ׳ ,)*8-7המציע ניסוח פשוט ומדויק
של הבעיה שלפניה מעמידים אותנו השירים המוקדמים .המשוררת מנסה
להאזין ל״דברים״ כדי לקלוט את יופיים ,אבל הכאב אינו מאפשר האזנה.
הכאב ,שהוא ביסוד חוויית הקיום של העצמי ובלעדיו העצמי אינו מכיר את
עצמו ,חוסם את הגישה לדברים .מסתמן צורך דחוף ליצור גשר כלשהו בין
הניגודים .בשיר זה – שיר אופטימי יחסית – נראה סיפוקו של הצורך ,גם אם
לא יהיה מלא ושלם ,עניין אפשרי ואפילו פשוט למדי ,כמעט כמו טיפולה
פניה הלוטים של הזמרת | 321
