Page 316 - M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.1A
P. 316

‫‪Pg: 316 - 10-Front 21-12-05‬‬

‫‪ 1987‬הקדישה לחברה את ספרה ״השראה״ וחתמה‪ :‬״מאת אליאל (לפנים‬
‫אריאלה)״‪ 13.‬ב־‪ ,1994‬לאחר השתהות ממושכת בפרסום ספר חדש‪ ,‬חתמה על‬
‫ספרה ״ספר החלומות של אלוהים״ בשמה החדש‪ :‬אלה בת־ציון‪ ,‬וכך עשתה‬
‫מכאן ואילך בכל ספריה‪ .‬לא היה כאן שם עט במובן הרגיל של המושג (כמו‬
‫שסברו אחדים‪ .‬ראו הערך ״גבריאלה אלישע״ ב״לקסיקון הקשרים לסופרים‬
‫ישראלים״)‪ ,‬אלא ציון בעל משמעות רוחנית עמוקה של תמורה‪ ,‬לא בלתי‬
‫מסוכנת‪ ,‬ושל השתנות‪ ,‬שנראו הכרחיות למשוררת‪ .‬בשיר מאוחר עלה העניין‬
‫באחד הדיאלוגים שלה עם המחשב‪ ,‬שנעשה לאט־לאט לישות מרכזית בעולמה‪.‬‬

                              ‫המשוררת שואלת במחשב‪ ,‬כמו באורים ובתומים‪:‬‬

                ‫״ ַה ִאם ֵיׁש ִלי ָע ִתיד?״ ׁ ָש ַא ְל ִּתי ֶאת ַה ַּמ ְחׁ ֵשב ְוה ּוא ָע ָנה ִלי‪:‬‬
                         ‫״ ַה ִאם ִל ְמ ֹחק ֶאת ַּג ְב ִרי ֵא ָלה?״ ֵהׁ ַש ְב ִּתי ל ֹו ״ ֵּכן״‪14‬‬

‫מובן שהשאלה והתשובה טעונות מאוד‪ .‬המשוררת משחרת לעתיד שעדיין‬
‫אינו נראה לעין‪ .‬היא רוצה להשיל ״את עורי ואת נפשי (מחסן הזיכרון)״‪ ,‬ללבוש‬
‫״אדרת חדשה״‪ .‬המחשב מזכיר לה את עברה; בתשובתו (״האם למחוק?״)‬
‫אפשר לראות גם אזהרה‪ .‬אולי הוא רומז שעתיד שאינו מעוגן בעבר יהיה לא‬
‫יציב‪ .‬אבל החלטתה הנמרצת היא ״לכרות״ את העבר‪ .‬בלי היסוס היא משיבה‬
‫לו ״כן״ בכ״ף רבתי‪ .‬המחיקה מבטאת אלימות עצמית‪ .‬המשוררת רוצחת בעצם‬
‫חלק מזהותה‪ ,‬ורצח פנימי כזה לא ייתכן שלא יהיה לו מחיר‪ 15.‬לא מן הנמנע‬

‫‪ 	13‬על פי ההקדשה הרשומה בעותק הפרטי של המשוררת ריקי דסקל‪ ,‬ידידה נאמנה של‬
                                                                          ‫המשוררת‪.‬‬

‫‪ 	14‬״מה שניסיתי להיזכר חמק לחלוטין״‪ ,‬אלה בת־ציון‪ ,‬שפת־סף או מים‪ ,‬אמא‪ ,‬נפש‪,‬‬
                               ‫הוצאת דגש‪ ,‬ירושלים ‪ ,1996‬עמ׳ ‪.247-246 ;*11-10‬‬

‫‪ 	15‬מעניין להשוות את שיחתה של אלה בת־ציון עם המחשב לשיחה מקבילה בשיר‬
‫מאוחר מזה של אגי משעול בסיום מחזור שיריה ״ערה?״ (‪ .)2013‬המחזור עוקב‬
‫לכל אורכו אחר תהליך רצח האינטרויקט של אהוב שנפרד ונטש‪ .‬הדוברת מצווה על‬
‫המחשב ‪ .delete forever‬המחשב מהסס‪ .‬שואל את הדוברת ״בטוחה?״ (רמז לסיכון‬
‫העצמי שבמעשה האלים)‪ ,‬היא לוחצת ״כן – בטוחה״‪ .‬ברור שבמידה מסוימת היא‬
‫מוחקת חלק מעצמה‪ ,‬חוליה מרכזית במה שהייתה‪ ,‬כמו שהיא עצמה מודה בשיר‬
‫אחר באותו מחזור שפונה בחלום אל חברה שנפטרה זה כבר‪ :‬״פס־פס נמחקתי‪,‬‬
‫יודית״ (אגי משעול‪ ,‬מלאך החדר‪ :‬שירים ‪ ,2015-2005‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‬
‫ומוסד ביאליק‪ ,‬תל אביב תשע״ה‪ ,‬עמ׳ ‪ .)288 ,273‬מחיר המחיקה העצמית משתקף‬
‫בנמיכות ובאפרוריות שיריות‪ ,‬שרק לאחר כמה שנים נחלצה מהן המשוררת‪ .‬לא‬
‫במקרה‪ ,‬שיאו הפיוטי של ״ערה?״ הוא שירה של אמילי דיקנסון‪ ,‬״אחרי כאב גדול״‪,‬‬

                                                               ‫‪ | 316‬דן מירון‬
   311   312   313   314   315   316   317   318   319   320   321