Page 314 - M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.1A
P. 314
Pg: 314 - 10-Back 21-12-05
הציוני של השירה העברית הקדם־ישראלית ,רק התפנויות ספורות לחיים
החברתיים והפוליטיים של התקופה (כגון בשירים ״צעקה של אישה בדואית
משבט בדואי״ ,ואולי גם ״התפוז התפוצץ לי ביד״ ) .הפרטיות המודגשת
גיבתה מבע שירי זורם ,מבוזר ,חוזר על עצמו ,פעמים רבות מקוטע ומדי פעם
אף ״סתום״ ,אך מעולם לא העלתה חיץ סולי ּפסיסטי גבוה מדי בין שיריה
של אלישע ובין הקורא .בקצרה ,גבריאלה אלישע הופיעה ברגע התרבותי־
הספרותי הנכון .מוסדות התרבות והשלטון המטירו עליה פרסים ספרותיים,
שנועדו לעודד משוררים בתחילת דרכם (מלבד פרס מתי כ״ץ ,פרס אקו״ם,
פרס קרן ראש הממשלה) .לכאורה נפתחה לפניה דרך רחבה אל המיינסטרים
הספרותי והתרבותי – לא פחות ,אם לא יותר ,משנפתחה דרך כזו לפני
משוררות אחרות שנכנסו לזירה הספרותית באותו הרגע ,כגון נורית זרחי ,אגי
משעול ,רחל חלפי ,לאה איילון ,מאיה בז׳ראנו ,סבינה מסג וחברותיהן.
אלא שאז ,במעבר משנות השבעים לשנות השמונים ,החל בשירתה של
אלישע תהליך שבתוך כמה שנים הרחיק אותה מאותו ״זרם מרכזי״ ו ִהטה
אותו ,מדעת ושלא מדעת ,אל עמדת פריפריה שביצרה היא לעצמה .שיריה
שנרתמו בכל עוז לחיפוש נקודות של שיווי משקל נפשי ,התגברות על כאב
וחסר ,נעשו בהדרגה חזוניים יותר ורליגיוזיים יותר .סגנונה ,שנעשה תקני
מבחינה דקדוקית ותחבירית ,התעשר מתוך העמקת הזיקה ללשון המקורות
המקראיים והבתר־מקראיים (ובכלל זה לשון הקבלה הזוהרית) .היא עצמה
לא הסתירה את תשוקתה ל״מוסיקה חדשה״; ואומנם בספרה הרביעי ,שנקרא
בשם ״מוסיקה חדשה״ (וכבר יצא לאור בירושלים ,בהוצאה פרטית של חובב
שירה ,ולא בהוצאות הספרים הדומיננטיות של השפלה ,)1983 ,הדגימה
מוזיקה כזאת ,בייחוד ביצירתה המקיפה בת י״ח הפרקים ,שכונתה ״פואמה״10,
ופיתחה בשורות רווחות וזורמות בנוחות תערובת רגועה של שיח הרהורי עם
אלמנט קוואזי־אפי ,כאילו הפואמה נתונה במסגרת של סיפור על דבר לילה
ארוך וש ֵלו של המשוררת ,למן העלאת האורות של ירושלים העתיקה עם
כתיבה מצוירת ,עמ׳ .229-228
אלה בת־ציון ,ספר החלומות של א ֹלהים ,הוצאת אגודת הסופרים העברים ,תל אביב
,1994עמ׳ .193 ;*60
מדובר בד״ר דרור גרין ,שהוציא לאור גם את ״אור פרא״ מאת יונה וולך ,ובמשך
שנים הוציא גם דפשיר שבועי ושמו ״פיוט״.
1 0גבריאלה אלישע ,מוסיקה אחרת :שירים ,הוצאת איכות ,ירושלים ,1983עמ׳ ;*41-6
.85-67
| 314דן מירון
